משמרת לילה.
יש לי סלט שהכנתי מבעוד מועד, וחפיסת הכדורים ששכחתי לנטול ממנה אתמול.
יש לי קפה בכוס חד פעמית, וכוס נוספת שלתוכה אני מאפר.
יש לי את המינגווי, שמדהים אותי בכמה שגבר יכול להיות גבר-גבר, מבלי שיהיה בו איזה 'מצ'ואיזם' מזוייף.
יש לי פסקה בין שני קטעים כתובים שממאנת להיכתב, ובה הגיבור שלי הולך לקבל את הראש הראשון מהבאנג בזכות זה שחבר שלו מת.
יש לי את חוסר המנוחה שכבר למדתי לקשר עם הדיכאון, עם הצורך לא לחשוב, ולהעסיק את עצמך בכמה שיותר דברים שדורשים ממך כמה שפחות מאמץ מנטלי, אבל עדיין מסיחים את דעתך.
יש לי דמות נשית שאני עדיין לא יודע אם היא תיכנס לסיפור או לא, אבל פתאום אני עולה לי הרעיון שבדירתה יהיו חוברות פורנו, ואני מת כבר להביא את הדמות הראשית שלי אליה.
יש לי אהובה שמפחדת להפריע לי כשהיא יודעת שאני מצוברח, ולא מבינה שהיא הדבר שגורם לי להרגיש הכי טוב בעולם.
יש לי כמה שעות טובות להעביר עד הבוקר.
עד הבוקר. אני מנסה להיזכר מדוע הבוקר הוא נקודת אור...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
