הפעם הראשונה של שנינו היתה בבית ישן ברחוב שלי שהועמד למכירה זמן רב והיה ריק מתושבים. מידי פעם הייתי הולך אליו, נכנס דרך חלון המטבח שנותר פתוח, ומטייל בין החדרים הריקים. כשהייתי קטן אהבתי להסתובב באתרי בנייה, ועכשיו הבית הנטוש הזה, עם הקירות הריקים והסלון המהדהד יצר אצלי תחושת קסם מוזרה. באחד החדרים בקומה השנייה, שהיתה עם גג מעץ- מה שהוסיף לתחושת הקסם,נותרה מיטה זוגית באמצע החדר. וכך, כשהחלטנו שאנחנו מוכנים והולכים לעשות את זה ורציתי להעניק לאהובתי את הערב המדהים ביותר בעולם, ישר עלה בראשי אותו חדר.
במהלך היום אירגנתי את הכל, עם נרות שפוזרו ברחבי הבית והוליכו אל חדר השינה, וקטורות ומצעים לבנים בתוליים. בערב, שהיה רומנטי להפליא וכל מילה שמי מאיתנו אמר השני ישר נרעד מהתרגשות, הובלתי את חברתי אל הבית המוכן (אחרי שנכנסתי מהר לפניה כדי להדליק את הקטורת והנרות).
הבטתי בה כאשר צפתה בשביל הנרות ורשמתי לעצמי שלא לשכוח לעולם את החיוך המתוק ההוא.
ביתקנו את בתולנו על הסדינים הלבנים. אלא שבמהלך ההתגופפויות שלנו שמענו רעשים קטנים מהתקרה. בלהט התשוקה התעלמנו מהם בתחילה, אך לאחר שהם נמשכו חברתי שאלה אותי לגביהם. אמרתי לה משהו על רוח או יונים או משהו כזה והצמדתי את פי אל פיה, לופת ביד אחת שד רך וביד השניה פלח מהתחת המעוצב והמדהים שלה.
בזמן שהמשכנו, הבנתי שאלו הם צעדים שאני שומע. צעדים גדולים של מה שלא יכול להיות אלא חולדות. חולדות גדולות ושעירות מלאות כינים שהתרוצצו להן מעלינו. הקולות לא הפסיקו ונדמה היה לי שלמרות ההסברר שלי גם היא הבינה מה קורה. בניסיון לא להרוס לנו אל הרגע הרומנטי המושלם שלנו ניסינו להתעלם מהקולות על ידי כך ששכבנו בלהט עז יותר. גנחנו ונאנחנו, וניסינו ליצור רעש רם יותר מזה של החולדות, אלא שאם קודם הם היו רק מעלינו, הרי שעכשיו הן כבר חפרו לנו בראש. הן היו בתוך האקט שלנו, בזמן שאנחנו ניסינו להעמיד פנים שהן אינן שם.
עד היום אני לא יכול שלא לחשוב על החולדות כשאני שומע את הפרטנרית הנוכחית גונחת. חולדות גדולות ושעירות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
