לפני שבוע או שבועיים כתבתי כאן על איך שקשה לי להתקשר לאקסית שלי. מאז התקשרתי אליה עוד פעמיים והיא הייתה בממתינה אז ניתקתי מייד. במהלך השבוע קיבלתי sms ובו היא שאלה אם יש משהו מסויים שאני רוצה לדבר עליו. עניינית כתמיד.
בקיצור, כרגע היא התקשרה. מיד הווליום יורד בארבע רמות לשיחה אינטימית, גם אם חפה מכל רומנטיות.אני לא יכול עדיין לדבר איתה בקול רם. העניינים רגישים מידי.
היא שאלה אותי מה אני רוצה ממנה. בלי שלום בלי כלום. כנראה שזה שהתקשרתי ובכך הודעתי שאני עדיין קיים הטריף לה את המערכות והיא התקשרה בכדי לחסל את המטרד. אמרתי שרציתי להתנצל על איך שנפרדתי ממנה. הסברתי שכשנפרדנו עוד חשבתי שנדבר, והייתי אידיוט מכדי שאבין שזוהי השיחה האחרונה שלנו.
היא אמרה שהיא לא חושבת שיש לנו עוד מה לדבר.
ידידה משותפת שלנו דחקה בי להתקשר אליה (טוב, דחקה זו מילה חזקה מידי, אבל היא אמרה לי שזה בסדר ושכדאי שאני אעשה את זה) כי היא אמרה שהאקסית שלי כבר במצב רגשי אחר. אז זהו...שלא!
לגמרי לא הייתי מוכן לכעס והאיבה שהיו בקול שלה.
אמרתי שגם לי היה קשה מאוד אחרי שנפרדנו, אם זה גורם לה להרגיש יותר טוב. היא אמרה שזה לא גורם לה להרגיש יותר טוב, או יותר רע. שהיא לא מרגישה כלום בקשר לזה.
אז אמרתי לה שקודם חשבתי שאני אביא לה את הספר שהיא שכחה אצלי, אבל עכשיו אני מבין שהיא מעדיפה שאני פשוט אעביר את הדברים שלה לידידה המשותפת שלנו. היא שאלה מה עוד היא שכחה מלבד הספר. אמרתי לה שיש את התמונות שלנו מטורקיה ויש ביניהם תמונות של החבר'ה שלה מהקיבוץ. היא אמרה שהיא לא רוצה את התמונות מטורקיה.
היא לא רוצה שום זכר ממני. אני עדיין לא מאמין שהצלחתי לגרום למישהי לשנוא אותי כל כך. (אני יכול להבין אנשים שבזים לי, אבל כזו שנאה?). אני עדיין לא מאמין שהצלחתי לעשות למישהי שאהבתי כל כך הרבה רע.
חשבתי עד עכשיו שזה יסתיים בתחושה מפוייסת משהו של שנינו. כנראה שלא.
שכחתי קודם לכתוב, שתגובות יתקבלו בברכה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
