פוסט אינטלקטואלי אלק'. מבטיח שלא יהיו הרבה כאלו.הפוסט הזה נכתב אחרי תגובה של פרדי לפוסט הקודם שכתבה על כך שהרבה יותר קל לה לרקוד אחרי שהיא מכניסה לגוף מנת אלכוהול, וכנראה גם בגלל שהפוסט הקודם היה זה שקיבלתי עליו הכי הרבה תגובות, ובאופן לא מודע אני רוצה להמשיך לרצות (אבל על זה בפעם אחרת).
(האמת שהקטע הזה נכתב כמאמר שלא פורסם לפני זמן מה ופשוט העתקתי אותו לכאן)
כמעט בכל מפגש חברתי של אנשים מבוגרים בני העולם המערבי, מעורב אלכוהול באינטראקציה. בין אם מקורו במיני-באר הביתי שמוכן מבעוד מועד לאירוח, או שמדובר על מקום מפגש חברתי מוצהר, הוא הפאב. החברה המערבית אמנם שולטת ביד רמה שצריכת האלכוהול, אך חומרים פסיכואקטיבים מצויים בכל התרבויות במפגשים חברתיים. ניתן לציין את מקטרת השלום האינדיאנית שמועברת בין הנוכחים בעת מפגש חברתי בין שבטים שונים, כחלק מטקס מוסכם, ואת הנרגילה הערבית (בהקשר הזה כדאי לציין שמחקרים שנעשו גילו שנשים בחברה המערבית מעשנות סיגריות בעיקר במפגשים חברתיים), עישון המריחואנה שנדד מאמריקה הדרומית עבר אל קבוצות שוליים בתרבות המערבית, ובעצם מתפקד כמחליף של האלכוהול.
אם כך, ניתן לומר ללא חשש כי המאפיין החזק ביותר של טקסי המפגשים החברתיים, הוא קיומו של חומר פסיכו-אקטיבי מזן זה או אחר. לפני החיפוש אחר הסיבה להימצאותו יש לברר את מאפייניו. האלכוהול ידוע כחומר מדכא, כלומר, כזה שמרפה את השליטה העצמית שלנו, כזה שמרפה את המחסומים. גם לשאר החומרים החברתיים יש השפעה מרגיעה, כזו שמפחיתה חרדות או מתח.
ואולם, אין אנו משתמשים בחומרים האלה כל הזמן, אלא הם קשורים בעיקר בתחום החברתי. מכאן יש להסיק שהמפגש החברתי מעלה חרדות, ויש להפחית אותן, או שבשביל להצליח במפגש החברתי יש להרפות את השליטה העצמית הרגילה. בכל מקרה, הסממן החזק שאין להתעלם ממנו הוא הצורך בשינוי עצמי עבור המפגש החברתי. השאלה היא האם אנחנו רוצים להשתנות כדי להעלות את יוקרנו בעיני אחרים, מעין שידרוג עצמי, או שאנו זקוקים לשינוי בשביל עצמנו, על מנת שנוכל להתמודד עם המצאותם של אחרים. לא משנה מה התשובה, אין ספק שככל שהתרבות התפתחה, נהיינו זקוקים יותר לשינוי. האדם התרבותי שואף להסיר מעצמו מעט מן השליטה העצמית. אם החומר הפסיכו-אקטיבי בעצם פוגע בהתנהגות שלנו, ואם אנחנו עדיין דורשים אותו, המסקנה המתבקשת היא שאנחנו מבקשים להגיע באמצעותו לאיזה איזון. כלומר, אם יש איזה מצב "טבעי" בו אנחנו מבקשים להיות, אזי התרבות משמשת כגורם שמוציא מאיזון, או מוציא מהמצב הטבעי. כאילו שהיא איזה קילקול, שאנחנו מבקשים לבטל על ידי קילקול נוסף שלנו באמצעות האלכוהול. (בחזקת מינוס ומינוס זה פלוס)
דבר נוסף- כולנו גילינו כמה שהקהילה הוירטואלית מאפשרת לנו להרגיש יותר בנוח עם חשיפת ה"אני" שלנו (גם אם אנחנו מסתתרים מאחורי פרסונות, עדיין אנחנו מרגישים שיש כאן משהו אותנטי), ואנחנו מתחברים אחד לשני בלי ההססנות שקיימת בעולם ה"אמיתי". יכול להיות שהאינטרנט הוא בעצם "מתקן חברתי"?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
