לא, אני לא מהשונאים שלו. להפך, העניין הוא שאני חושב שרוב האנשים לא מבינים אותו נכון. כשהוא מדבר על האיד והסופר-אגו והאני, אני חושב שאנשים שוכחים שהוא לא התכוון שהם באמת קיימים.
ואני אסביר. שלושת הדברים האלו אינם יישויות שרבות עלינו כמו שמצוייר בספרי הלימוד בפסיכולוגיה (בעיקר באלה של האונ' הפתוחה), אלא דימויים מופשטים. אין באמת איד, ואין סופר אגו. אבל יש פעולות של הנפש שאפשר יהיה להסביר את הדינאמיקה שלהן אם נדמיין לעצמנו את האיד והסופר אגו כמנגנונים שקיימים ממש. מהו הסופר-אגו אם לא האופן שבו למדנו כיצד יש להתנהג מההורים שלנו. יש המון התנהגויות שכאלה, ואם אנחנו נקח את אלה שבבסיסן "מוסר", ונאגד אותן יחד, (כי המוח האנושי מחפש כל הזמן קשרים ודומות בין דברים שונים ומכניס אותם לקטגוריות) אנחנו יכולים לקרוא להן "סופר-אגו". יש קשרים במוח שלנו בין ההתנהגויות השונות כי מסבירים לנו שהן כולן שייכות לקטגוריית ה"מוסר", ואנחנו מבינים שהתנהגויות ששייכות לקטגוריה הזו מעניקות לנו יחס חם מהסביבה. אבל התנהגויות שנעשות בתחילה בשביל חיזוק חיובי מהסביבה, נעשות מכורח ההרגל לחלק מההתנהגויות הקבועות שלנו, וכשאין מסביב מי שיחמיא לנו, אנחנו מוצאים את הסיבה להתנהגות ביחס הטוב שקיבלנו בעבר ומשחזרים את ההרגשה הטובה שזה עשה לנו, וכך יוצא שבעצם "הפנמנו" את הסביבה אלינו. ההפנמה זה רק שם למה שקרה, עוד דרך להציג את זה. והסופר-אגו - זה כינוי ליישות דמיונית שמכילה בתוכה את סך ההתנהגויות האלה. זה כמו שיהיו המון נקודות באיזשהו מקום על דף נייר- אנחנו ניטה לצייר בראשנו את העיגול שמכיל את כל הנקודות, ואז נראה אותן כשייכות לקבוצה מסויימת, וככה נוכל להתייחס אל הנקודות האלה ביתר קלות. אבל צריך לזכור שהעיגול הזה לא קיים באמת- הוא רק בראש שלנו. אבל זה לא אומר שמה שאנחנו יכולים ללמוד על הנקודות מתוך זה שהן קשורות לאחרות הוא לא נכון, זה פשוט אומר שאנחנו משתמשים בתבניות שיעזרו לנו לתפוס את הדברים, אבל מה שקיים באמת זה הדברים- התבניות הן רק בראש שלנו.
הדיבור על ""איד" "אגו" ו"סופר-אגו" הוא הפשטה והכנסה לקטגוריות לצורך נוחות בלבד. כשפרויד הציג את התבניות האלו, הוא הציג את הדינאמיקה בין כוחות שונים בתוך הקטגוריות לבין כוחות שונים מקטגוריות אחרות. הדינאמיקה היא החשובה! גם כשפרויד מדבר על האיד, הוא מדבר על דחף מסויים (שהוא במידה רבה דחף חייתי אבולוציוני) ולא על האיד בכלל, ועל איך שהדחף הזה מתנגש עם התנהגות מסויימת שרכשנו תוך כדי למידה, וכרגע נמצאת במאגר ההתנהגויות שלנו. עכשיו הגוף צריך להחליט מה לעשות. וכאן השאלה היא פשוט מה חזק יותר, מה נמצא בשליפה מבחינת המוח ביתר קלות- ההרגל של המערכת למצב המסויים, או ההתנהגות של הדחף החייתי. בדרך כלל אין קונפליקט בין ההתנהגויות. יש רק סוג אחד של התנהגויות שסותר באופן די עקבי את הדחפים החייתיים- נכון, ההתנהגויות שנקראות מוסר.
אם נעשה הכללה של ההתנהגויות שסותרות אחת את השניה, נגיע למוסר וחייתיות- "סופר-אגו" ו"איד".
אז לכל מי שחושב שלהאמין שיש דבר כזה איד ואגו וסופר-אגו זה ילדותי, אתם צודקים. זה סיפור ילדים. סיפור ילדים שנועד להסביר ביתר קלות את הדינאמיקה של הנפש - או של ההתנהגויות שמרכיבות את הנפש (להתעצב זו התנהגות ממש כמו התנהגות פיזית. כל פעולה של הנפש היא פעולה= התנהגות)
(גם הפוסט הזה חייב את תודתו לפרדי והתגובות שלה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
