סיימתי לעבוד באחת בלילה, והשגתי טרמפ אל ההורים. עליתי למעלה, אל הסלון הקטן שאחי סידר לעצמו בעליית הגג, ופתחתי את הטלוויזיה, לראות אם יש משהו טוב בזמן שאני מסיים את הסיגריה שלי.
זיפזפתי את דרכי אל עבר ערוץ סינמה פריים. זה של הסרטים הזרים. היה איזה סרט ספרדי שתפס לי את העין.
שעה אחרי שסיימתי לראות את הסרט, אני עדיין מתרגש ואחוז אקסטזה. זה היה לא פחות מאשר שיעור בקולנוע. או יותר נכון שיעור ב "חשבת שכבר ראית הכל, הא? אידיוט!"
למרות שהתחלתי לראות אותו רק מהאמצע, כלומר חסרה לי כל ההתחלה, הדבר שהכי מעסיק אותי כרגע הוא מאיפה אני מוצא פוסטר של הבמאי ועוד אחד של התסריטאי, כדי לתלות אותם בסלון שלי ולשים נרות מתחת לפוסטרים, ולשבת ולהעריץ אותם כל ימי חיי.
אז ככה: שמו של הסרט הוא אינטקטו. הבמאי האליל מכונה בפי כל: חואן קרלוס פרסנדילו.
הסרט מספר על מהמרים, שבמקום להמר על כסף, הם מהמרים על המזל של אנשים, כשמי שזוכה בתחרות (וכל פעם יש תחרות מוזרה יותר) מקבל את המזל שמי שהפסיד איבד. וכשאתה מאבד את המזל שלך, אתה גם די מהר מאבד את החיים שלך....
חברים, תשכחו ממטריקס. הסרט הזה מוכיח שלא צריך שום אפקטים ממוחשבים. כל מה שצריך זה יוצרים כשרוניים. נכון שהתקציר הקטנטן שלי נשמע כמו סרט ממש לא אמין, אבל ברגע שמתחילים לראות את הסרט, נכנסים לתוך העולם הזה, והכל נהיה מאוד מובן והגיוני.
ושכחתי להוסיף- מרתק ומזעזע.
ניסיתי לברר על סרטים נוספים של הבמאי, אבל מסתבר שזה הסרט הראשון שלו. אני מבטיח שאם אני אגלה שהוא מוקרן שוב בכבלים אני אודיע לכם לפני.
אולי אחרי שאני אראה אותו שוב, והפעם עם ההתחלה, אני אוכל לכתוב לכם ביקורת שלמה. כרגע זה יהיה רק להעביר את ההתלהבות האינסופית שלי. הפוסט הבא בקטגוריה החדשה של שיעורי קולנוע, יעסוק בסרט ספרדי נוסף, שהוא אחד האהובים עלי- סקס ולוסיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
