סימני חיים

"אזעקה נשמעת בחיפה, הקריות והגליל המערבי", איזבל קוראת בקול את המבזק באתר החדשות. אנחנו יושבים גב אל גב, כל אחד מול מסך מחשבו, טרוטי עיניים ותפוסי שרירים מימים ארוכים של עבודה וצביעה. זו כבר הפכה לשגרה, אם אחד מאיתנו לא מגיע אל המחשב ועוסק במשהו אחר, השני קורא לו את מספר ההרוגים.

"טוב, הם רוצים לשחק עד הדקה האחרונה", אני עונה, ואיזבל ואני מתחילים לדון אם הפסקת האש נקבעה לשבע בבוקר או לשמונה בבוקר.

"אבל זה בסדר", איזבל מוסיפה מאחורי גבי, מקריאה לי מבזק נוסף, "אנחנו תקפנו בבירות בשש עשרים ושמונה".

שאף אחד לא יגרור את המשחק הזה להארכה...