אני חוזר מהעבודה בשתיים בלילה. תפסתי טרמפ עם הדיג'י עד לעזריאלי, ומשם הלכתי ברגל. חמש דקות. הוא היסס אם לקחת אותי או לא, כי הוא היה לחוץ בזמן. שתיים בלילה, והוא לחוץ בזמן. הוא צריך להגיע לראשון, להוריד את הציוד ואת העובד שלו, ואז לנסוע חזרה לתל אביב- יש לו שיעור קבלה. באמצע הלילה.
האמת, אני אוהב את ההליכה הקצרה הזו הביתה בסוף ערב. זה נותן לי את הכמה דקות של שקט שאני צריך בשביל להירגע מהאירוע. לנקות את הראש. מידי פעם יש מכוניות בכביש, אבל כשאני מגיע לשכונה הכבישים כבר ריקים לגמרי.
מדליק לי סיגריה, ומוציא מהתיק את המינידיסק.
אחרי שלילה אחד אחרי אירוע לא הצלחתי להירדם כי רוני לא הפסיקה לשיר לי בתוך הראש, אני דואג לנקות את המוח ולהוציא את המוזיקה הנוראה של החתונות מהמערכת. אליוט סמית שר באוזניות ומתכנת אותי מחדש. מרפא אותי.
כשאני מגיע הביתה ועולה במדרגות, המוח שלי כבר מכוונן על מוזיקה אמיתית. עכשיו כל מה שנותר זה להוציא את סופי, שמקפצת במרפסת, לטיול. אל אותם רחובות מוארים וריקים.
רק שלושתנו. סופי, אני, ואליוט סמית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
