סופי עם שרשרת סטיקלייט אחרי קאראחנות של יום העצמאות.
הגעתי עכשיו ממסיבת עצמאות שעבדתי בה. האמת, ציפיתי למסיבה הזאת, כי זו פעם ראשונה שאני עושה תאורה למסיבה אמיתית ולא לחתונה. הייתי גם צריך לתכנת את המחשב מחדש לכבוד המסיבה, כך שזה היה מין אתגר שכזה.
היה נחמד. לא, יותר נכון- היה מוזר...
מסיבה של בני שלושים ארבעים. כאלו שהכי נהנים לרקוד שירים משנות השמונים, אבל הם לא אוהבים להודות שמזה הם נהנים, אז הם מבקשים כל הזמן האוס...
מוזר לראות אנשים מבוגרים רוקדים. אולי גם בגלל שרוב הנשים שם נראו פלאסטיות משהו. אתם יודעים, היה בהנאה שלהם משהו מאולץ. משהו של קרמים לפנים והתאמת נעליים לתיק ומבט מחושב, ולא של יצורים מהטבע שבאו להרגיש את המוזיקה עוברת דרכם.
אבל כנראה זה רק אני...
לקראת סוף הערב, הדיג'י שם מוזיקת שנות השמונים- שירים שלא שמעתי יובלות ועידנים. אני מדבר על שירים שאני זוכר את עצמי רוקד אותם בתוך הלול בזמן שאני הופך את בקבוק החלב שלי למילקשייק ומשפריץ לכל עבר. הסתבר לי שהשיר שהתלהבתי ממנו הוא מתוך הסרט "פוטלוס". נו, כנראה שאני יודע מה הולך להיות הסרט הבא שאני אוציא בספרייה...
כשפירקנו את הדברים, הדיג'י מצא חזייה שחורה שמישהי השאירה לו....מסיבה של בני שלושים ארבעים, אמרנו?
כשיצאתי אל האוטו, עברתי בדרך ליד העובד של הדיג'י שהעמיס את הציוד ונפלה לו אחת ממזוודות הציוד והיא נפתחה וכל הציוד נשפך, בזמן שהעובדים של דוכן הפאנקייק המתינו לידו עם הדוכן, מוכנים להעמיס אותו אל המשאית. הדיג'י הגיע, והעובד שלו התחיל עם זה שאי אפשר יותר עם המזוודה ההיא וכולי.
"זה לא אשמתו" אמרתי מיד לדיג'י, "זו היתה הגרביטציה! אני ראיתי!!".
העובדת של דוכן הפאנקייק, שלהלן תיקרא הפאנקייקית, חייכה אלי ואמרה לי: "אתה אוהב את המילה הזו, הא? אתה משתמש בה כל הזמן. גם קודם עם הפאנקייקים."
נזכרתי. היא באמת הפכה את הפאנקייק שלי בצורה גרועה ועזרתי לה לשמור על הביטחון העצמי על ידי הטלת האחריות על כוח המשיכה. "כן זו אחת מהמילים שלקחתי על עצמי לעזור להפיץ" אמרתי לה. "המילים האחרות הן 'ניאנדרטאלי'.."
"מה זה ניאנדרתלי?" שאלה הפאנקייקית.
"זה סוג של אדם קדמון" עניתי, "ו'אסקופה נדרסת'"
"סקופה נדרסת?"
"אסקופה, עם א'." ואחרי שאמרתי את זה נתקלתי במבט אטום. "זה מה שדורכים עליו כשעוברים בדלת".
הפאנקייקית הינהנה בהבנה.
"מילים נהדרות שלא מספיק משתמשים בהם" הוספתי. כן, כשאני מתחיל לדבר שטויות קשה לעצור אותי.
"רגע, בתור מה אתה עושה את זה?"
"אה, אני נציג של האקדמיה ללשון. אלו פשוט מילים שהחלטנו שלא משתמשים בהם מספיק, ושצריך להכניס אותם בחזרה לשפה המדוברת."
"באמת?" פתחה הפאנקייקית עיניים גדולות.
"לא". אמרתי והלכתי.
.....רק תנו לי את ההזדמנות לטמטם למישהי את השכל......
אה, והיום גם היתה הפעם הראשונה שבה הדלקתי סיגריה, ואחרי השאיפה הראשונה גיליתי שבמקום את החלק של הטבק, הדלקתי את החלק של הפילטר....
טוב, זהו לבינתיים, אני חייב ללכת לישון. יש מחר יום ארוך. מעבר לחפצים של חבר שלי שעובר אלי שצריך לקחת, ואת השטיחים הישנים שצריך לקחת מהדירה שלי אל הבית של ההורים שלי, יש עוד מסיבת ג'ם מחר אחר הצהריים שאני עוד צריך להגיע אליה.
אני רק אספר לכם שמחר אני הולך לשבור את אחד העקרונות והאידיאלים הכי חזקים שהיו לי מאז שעזבתי את הבית.
אני אספר לכם הכל כבר מחר. בוקר טוב :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
