סימני חיים

זהו. זה השבוע האחרון ללימודים. סביר להניח שפתאום ישבו עלי להכין עוד עבודות שלא הגשתי מהסמסטר הקודם וכאלה, אבל בגדול השבוע זה נגמר. מבחן אחד על הפילוסופיה והמחשבה של המאה ה20 (עד עכשיו לא הצליחו לשכנע אותי שהיתה יותר מידי מחשבה במאה הזו), שיעור אחרון בסדנת הכתיבה שאליו אני צריך ללטש סופית את הסיפור שלי, שבעצם יש לי רק את הפרק הראשון שלו ("דשא אמיתי"- הוא מפורסם בבלוג משלו עם קישור מצד שמאל) אבל זה מה שאני אשלח לביקורת בסוף השבוע, ומחר מבחן בשיעור על אמנות המאה ה20.

מודרניזם ופוסט מודרניזם. מאפיינים, הבדלים וכו' וכו'.

בקצרה- המודרניזם התחיל במחצית המאה הקודמת עם העידן התעשייתי והמדע והתקווה לגאולה רציונלית של האנושות.

הפוסט מודרניזם התחיל אחרי אושוויץ,  ועם הקפיטליזם המאוחר. הוא בעצם מייצג את האכזבה מהמודרניזם. המאפיינים העיקריים שלו הם: חוסר אמונה ב"אמת אבסולוטית", חוסר אמונה או תקווה בכלל, בעצם. אכזבה, ייאוש, כאוס, תחושה שכל אחד מנסה להציל את עצמו ושבעצם אין משמעות, ביטול ההיררכיה בין אמנות גבוהה ואיכותית לנמוכה והמונית, אפתיה כהתנגדות לדיכוי, מחיקת האדם, אין ספור דימויים חסרי משמעות או עומק..

ככל שאני קורא את סיכומי השיעור ומסכם לעצמי לקראת המבחן הגדול, אני שם לב יותר ויותר לזהות בין המאפיינים של הפוסט מודרניזם לבין המאפיינים של דיכאון קליני. אומרים שהשמנה ודיכאון הן המחלות של המאה הזו. כנראה שהן לא רק המחלות של האנשים, אלא גם של התרבות.

אחד הדברים שאני יודע שהולכים לשאול אותי במבחן מחר הוא השערה לגבי זרם עתידי באמנות אחרי הפוסט מודרניזם. מעבר לכך שלאינטרנט יהיה חלק בכינונו, אין לי ממש מושג. לכם יש?