אז זהו. יומולדת.
מצחיק שבמהלך היום עוד קיבלתי מיילים לפוסט הקודם ואיחלו לי מזל טוב. חלק מהאנשים בכלל לא נמצאים כאן הרבה, והיו עוד כמה שנכנסו היום, וזו בכלל הפעם הראשונה שאני רואה אותם פה בבלוג. משעשע.
בכל אופן, אתמול לחברה של חבר היתה יומולדת, אז עשינו קומזיץ בחוף הנכים בהרצליה. פעם היינו הולכים לחוף הזה הרבה ומשחקים שם כדורעף. כלומר, החברים שלי היו משחקים, ואני השתדלתי שלא לתת נקודות לקבוצה השניה.... לא היינו בחוף הזה כבר המון זמן, ועכשיו פתאום קניון ארנה ניצב שם מולנו. יו-איזה קניון מכוער!!!!
אבל אני סוטה (מהנושא! מהנושא!!!!). קיבלתי בלונים, ובשתים עשרה בלילה כל האיחולים פתאום עברו אלי. היה מצחיק.
היום בבוקר הלכתי לבית קפה עם ידידה שלא ראיתי אותה שנה בערך. כל שנה היא מתקשרת לומר לי מזל טוב, ותמיד היא מתבלבלת בתאריך, והיא פיתחה חרדה שלמה סביב הנושא. כמובן שהיא התקשרה לפני יומיים להגיד לי מזל טוב (יש אנשים שלא לומדים) אז קבענו להיום, ואחרי שנפגשנו החלטתי לצאת לסיבוב גלריות בגורדון. כמה זמן שלא עשיתי את זה! בכל מקרה, בגרליית "מבט" בגורדון יש תערוכה נפלאה של ציירת בשם מירה קליגר. זה הציור שלה שהכי אהבתי:
קצת ים, ומוזיאון תל אביב. (הגיע הזמן שננצל את המנוי, לא?) יש שם עכשיו תערוכה של תצלומים של מרלין מונרו. וואלה, לא יודע איך לומר לכם...אם היא היתה עוברת ברחוב מולי- אני לא בטוח שהייתי מסובב את הראש. מדהים איך האייקון "מרלין מונרו" התרחק כל כך מהאישה עצמה. ואני לא מדבר על האישיות הכמוסה, אני מדבר על הבחורה שרואים בתמונות. היא בסדר, אבל לא הרבה יותר מזה. אני מניח שבשנות החמישים היה להם מושג יופי קצת שונה....
במהלך השיטוט שלי בעיר חשתי כמה חסרה לי מישהי. ממש חסרה. הקטע הוא, שאני יודע שאם היתה לי חברה עכשיו, הייתי אומר לה שאני רוצה את היום הזה לעצמי.....
אז עכשיו עשר, ואין לי שום רעיון לשום דבר מסעיר לעשות היום. בריזר הציע שניפגש עם עוד ידידה שלו באיזה בר. כנראה שזה מה שיקרה...
פעם הייתי נכנס כל שנה לדיכאון יומולדת. חודש לפני יום ההולדת הייתי עובר על היומנים של כל החברים שלי ומוחק את התאריך, והייתי נוסע לים, להתבודד ולחשוב. פאק, עוד שנה עברה ולא הספקתי כלום. ואז מתחילות ההחלטות והמטרות לשנה החדשה.
אז הנה זה מגיע- התוכניות לשנה הקרובה:
כרגע יש בפני שתי אפשרויות עיקריות שאני מתלבט ביניהן- הראשונה היא לחפש עבודה בהדרכה של ילדים בכתיבה יוצרת בבתי ספר וחוגים, ותוך כדי להמשיך לכתוב. השניה היא לעזוב הכל ולנסוע לקנדה, לשכור חדר בביקתה על צלע הר ליד איזו עיירה קטנה, לעבוד שם באיזה משהו קטן ולשבת ולכתוב. מה שלא יהיה, אני מוכרח לסיים את דשא אמיתי השנה.
אז בין שני הדברים הללו אני צריך להחליט. קנדה קורצת, אבל אם אני אסע לשם אז זה יהיה בסוף עונת החתונות (בגלל העבודה) ואז כבר מתחיל שם החורף, ולא נראה לי שאני רוצה להיות בקנדה כשחורף שם... בעיה.
ההחלטה השניה היא אותו מסע שכבר סיפרתי לכם עליו, לחפש את האנשים המיוחדים. ובעיקר מישהי מיוחדת. היום מישהי עלתה מולי באיסי. היא התבלבלה במספר והגיעה אלי. סטודנטית לאמנות מירושלים....מצחיק שהיא עלתה מולי בדיוק כשחשבתי כמה שבא לי לדבר עכשיו עם מישהי חדשה. מישהי לא מישרא....
בכל מקרה, אני יוצא עכשיו. לשתות ולחפש. תאחלו לי בהצלחה. :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
