סימני חיים |
| 6/2004
צופן דה-וינצ'י מזמן, כשהזמנתי באינטרנט את "פרי התאווה", הזמנתי יחד איתו גם את "צופן דה-וינצ'י". קראתי באיזשהו מקום פוסט מהלל והחלטתי לנסות אותו. כמובן שהוא שכב בספרייה עד עכשיו, והמתין לתור שלו בסבלנות. אתמול לקחתי אותו לעבודה (אחרי שסיימתי את "על העיוורון"- האמת, לא נעים להגיד, אבל התאכזבתי ממנו.) ולפני שכולם הגיעו, התחלתי אותו.
אני קורא את העמוד הראשון, ותופס את ראשי בין שתי כפות ידי- "אלוהים אדירים, מה חשבתי לעצמי- קניתי מותחן!" אבל המשכתי לקרוא כי בין כה וכה לא היה לי משהו טוב יותר לעשות.
כשהגעתי הביתה, כבר הייתי בעמוד 130. תוך כדי העבודה, על מחשב התאורה, לא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו. היום בערב סיימתי אותו.
היו לי דווקא הרבה תוכניות להיום. המון המון סידורים לקראת הנסיעה. לא עשיתי אף אחד מהם. לא יכולתי לעזוב את הספר.
מדהים.
| |
|