סימני חיים |
| 5/2007
"למי יש"
סופרים תמיד מספרים על כך שהם תמיד ממציאים סיפורים לאנשים שהם פוגשים ברחוב ומסתקרנים לדעת את הסיפור שלהם.
אבל יש משחק אחר, נפוץ הרבה יותר, שאין אחד שלא שיחק אותו מתישהו, וגם הוא דורש את ההתבוננות באחרים, ואת חדות האבחנה.
המשחק הזה כמובן הוא "למי יש".
ה"למי יש" הנפוץ ביותר, וגם הקל ביותר למשחק, הוא "למי יש סיגריה". מעשנים שחפיסתם נגמרה במפתיע ושנוררים מקצועיים כאחד יודעים לזהות ולהבחין בין המעשנים שבקרב הסובבים, לבין הסנובים צחי הנשימה. המשחק הזה הוא כמובן גם הקל ביותר, כי אין פשוט מלגשת אל זר מוחלט ולשאול "תגיד, יש'ך סיגריה?"
"למי יש מסטיק" הוא הקרוב ביותר אל אל ה"למי יש סיגריה". הוא אמנם תמים ולא-אישי ממש כמו הסיגריה, אבל אצל המעשנים תוכל תמיד לסמוך על ההבנה למצבך (גם אם תוך רטינות), ונדמה לי שסיגריה היא עדיין מוצר נפוץ יותר ממסטיקים.
ב "למי יש טמפון" המשחק כבר עולה שלב ברמת האינטימיות. כאן הבחורה כבר לא מרגישה בנוח לשאול בקול רם באמצע החדר את השאלה, ותבחר בקפידה מבין חברותיה, את מי תשתף במצוקתה. בזהירות היא תעבור ממעגל הקרבה הקרוב ביותר, אל הרחוק יותר. ואולם, מובטחת לבחורה אהדה והזדהות מקרב חברותיה הנשים, בין אם הן תוכלנה לעזור ובין אם לאו.
המשחק הבא ברשימה, הוא "למי יש ואבן". כאן אתה כבר לא יכול פשוט לצעוק את השאלה. אתה גם לא יכול לסמוך על הבדלי מגדר, גיל, עדה, או לאום. אתה צריך להתבונן סביבך, ולנסות לנחש לפי ההתנהגות, לפי חיתוך הדיבור, לפי המבט בעיניים, מי נושא עימו דרך קבע את גלגל ההצלה. מי שביר הרבה יותר מאשר גופו מראה, ועשוי להתפרק כל רגע. עצביו של מי גועשים ומאיימים להכניע אותו. מי שותפך לצרה? במי תוכל לבטוח שיבין? בעיניו של מי לא תראה כמצורע?
כמו שבט סודי, אתה מחפש את קרוביך שמסווים היטב ונראים כאחד האדם.
ולרוב, הפחד והבושה מנצחים.
אתה תעביר את השעות הקרובות נע ונד בעצבנות, חש כאילו מערכת העצבים שלך דולפת חומצה שמאכלת את גופך מבפנים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
