סימני חיים

חבר שלי שהולך להשתכן בחדרי הצנוע בזמן היעדרי (מה שמזכיר לי שאני אצטרך למחוק את הקישורים לישרא בזמן היעדרי) ישב אצלי ביום שישי. הראתי לו את כרטיס הטיסה בגאווה ושימחה, ואז שמתי לב למשהו קטן. משהו שכל כך מתאים לי לא לשים לב אליו עד עכשיו...- התאריך!

על הכרטיס כתוב שהטיסה היא בכלל ברביעי לחודש ולא בשני! העניין הוא שבדף שישרא נתנו לי, התאריך הוא בשני. חשוד ביותר. אני עוד צריך לבדוק את זה.

הדבר השני שפתאום נזכרתי בו והאיץ לי את דפיקות הלב, זה האקסית שלי. התחלתי לכתוב את הבלוג קצת אחרי שנפרדתי ממנה, ובפוסטים הראשונים עסקתי בזה לא מעט. עד שהגיע פוסט הקלואוזייר שסגר את העניין סופית.  למה נזכרתי בה פתאום? שבוע שעבר אספתי חבר שחזר מהודו משדה התעופה. נכון שהשדה ריגש אותי כי הוא הזכיר לי את זה שאני עומד לנסוע, אבל כל הדיילות והסלקטורים הזכירו לי שהאקסית עובדת עכשיו כסלקטורית בשדה...

אז נכון, יש סיכוי קטנטן, אם לא פיצפון שניפגש באמת, או שהיא זו שתצטרך לבדוק לי את המזוודה, אבל סיפרתי לחבר שלי על זה, והוא סיפר לי על איך שביום הסטודנט האחרון, בין 20000 איש, הוא פגש את האקסית שלו...5 פעמים!! מרפי פוגע רק במקומות שבהם זה כואב..

הטיפ שקיבלתי בסוף השיחה- להגיע לשדה מוקדם, כי יכול להיות שיעכבו אותי..:-)

מישהי שאני מדבר איתה באיסיקיו (התבלבלה במספר וזה היה בדיוק ביום ההולדת שלי..מפה לשם, המשכנו לדבר) יודעת שיש לי בלוג ומסתבר שגם לה היה פעם, אלא שהוא נמחק והיא לא חזרה לכתוב, לא חשוב, בקיצור, היא שאלה אותי היום מה השם של הבלוג שלי. בגלל שהיא מוצאת חן בעיני, ויש בי עוד תקווה כמוסה שיהיה בינינו קשר גם מעבר למחשב, אני לא רוצה שהיא תקרא את הבלוג. זו הבעיה המרכזית במעורבות רגשית עם אנשים מישרא- זה מגביל את חופש הכתיבה שלך, כי אתה יודע שהם קוראים אותך. בכל מקרה, הכינוי שלי באיסי, הוא הכינוי שלי פה בישרא, מה שגורם לי לתהות איך זה שהיא לא ניחשה את זה, או ניסתה לבדוק את זה בעצמה.

כמובן שיש את האפשרות שהיא כן עשתה את זה, והיא קוראת את הבלוג ולא מספרת לי, אבל לא נראה לי.

אה, אבל נזכרתי למה סיפרתי את זה בכלל- היא סיפרה לי שארתור מילר, המחזאי שכתב את "מותו של סוכן" שהוא המחזה האהוב עלי ביותר, וללא ספק המחזה שהשפיע עלי יותר מכל, בזמן שהוא כתב את "מותו של סוכן" הוא התבודד בביקתה ביערות.

נו, אז אני בדרך הנכונה^^