סימני חיים

עשר דקות אני מנסה להיכנס לבלוג שלי ולא מצליח. עשר דקות ישרא אומר לי שאני לא קיים. אחרי שסיימתי לקלל את האתר, גיליתי פתאום שפשוט.....בפעם האחרונה...שיניתי את הסיסמה...

עבדתי בחתונה היום, ומחר זו הפעם האחרונה שאני עובד שם. אני עוד לא יודע אם אני אחזור לשם אחרי קנדה.

נראה לי שזה זמן מצויין לסיכום קצרצר.

אז ככה, מה למדתי על חתונות......

1. שחתונה שמחה היא לא דבר מובן מאליו.

2. שלא יעזור מה יהיה הקייטרינג, האולם, הדיג'י העיצוב וכולי, כמעט כל החתונות נראות בדיוק אותו הדבר.

3.  שחתונה היא לא שמחה, אלא היא התאמצות גדולה במיוחד ליצור מראית עין של שמחה.

    מידי פעם בחתונות הבטתי על החתן והכלה. אתה יכול לראות די בבירור מתי אנשים באמת מאושרים, ומתי הם מחייכים כי הם יודעים שזה מה שהם צריכים לעשות. אני עדיין זוכר את הכלה שנראתה כאילו מגיל חמש היא עובדת על פוזות למצלמה. זוועה.

4. שבבסיס, זה הרבה עניין של אגו, ולא של אהבה.

  אפשר להרגיש את זה במיוחד בשירים שהזוגות בוחרים לכניסה וליציאה מהחופה. שירים כאלה בומבסטים, שאתה מתחיל להרגיש שהזוג באמת מאין שזה שהם התחתנו זה ההישג הכי גדול של החיים שלהם, ושהם סופר-מוכשרים שהם הצליחו.

5. שחתונה, כמו שהיא נעשית היום, זה עניין של תבנית ואופנה, ואין בזה שום דבר אישי.

   פעם חשבתי ששירי היציאה והכניסה ולחופה ושיר הסלואו הם בוודאי שירים שאומרים משהו לזוג, שירים שיש בהם גם איזה נופך אינטימי ביניהם. אחרי שאתה שומע את אותם שירים כל הזמן, ואחרי שאתה רואה זוגות ששואלים את הדיג'י מה יש לו להציע בתור שיר כניסה או סלואו, כבר יותר קשה להאמין בזה.

6. שהמושג העתיק של "ליל הכלולות" לא רק שאיבד את משמעותו, אלא שהוא נמחק לגמרי, גם כלילה רומנטי בסוף החתונה. אחרת אני לא מסוגל להסביר את הזוגות שמורחים את הזמן באולם אחרי שכבר כולם הלכו וקיפלו ציוד ושולחנות. נכון שאנשים מודדים את איכות החתונה לפי השעה המאוחרת בה היא הסתיימה, אבל לפעמים זה ממש נדמה כאילו החתן והכלה מפחדים ללכת הביתה.

7. שחתונות של דתיים, הן לרוב שמחות יותר, ענוות יותר, והרבה הרבה יותר נעימות.

8. שרק בארץ, משתמשים לחתונות בציוד הגברה ותאורה ברמה של מועדוני ריקודים. מסתבר שהמנכ"ל של אחת החברות הגדולות של מגברים ורמקולים מאירופה היה בארץ בביקור, והוא נדהם לגלות את הציוד של החברה שלו באולם חתונות. וזה  לא רק זה. בכל שנה נוספים דברים חדשים והרמה עולה. זה לא נגמר.

טוב, נראה לי שזהו פחות או יותר. זה מסכם את העניין. כשהחלטתי להתחיל לכתוב על החתונות שעבדתי בהן, קראתי לקטגוריה "חתונות וזוועות". במבט לאחור- מדהים כמה השם הזה התאים...