סימני חיים

עם כל האיטיות באתר בימים האחרונים, אני מתחיל לתהות עם ההצטרפות הזו לנענע באמת שווה משהו... או שזה בגלל החופש הגדול, ואז כל הילדים כותבים באותה שעה שאני כותב בה- בין אם זה באחת עשרה בבוקר, או בשתיים בלילה...

בכל מקרה, אתמול היה האירוע האחרון שעבדתי בו. ואני רק מקווה שאני לא אצטרך לחזור לעבוד בזה אחרי שאחזור. היה דווקא נחמד בהתחלה. זוג שהכלה בו היתה אמריקאית, והם עשו שתי חתונות- אחת שם, ואחת פה. זוג חברים שלהם מאמריקה הגיעו במיוחד. למה אני מספר לכם על זוג חברים מחו"ל של זוג שאתם ואני בכלל לא מכירים בזמן שלכם יש דברים טובים יותר לקרוא עליהם, ולי יש אירגונים דחופים לפני הטיסה? אני אסביר:

עמדתי בכניסה לאולם ודיברתי עם בחורה אחת מהקייטרינג שהתחברתי איתה במהלך העבודה. זו היתה גם הפעם האחרונה שלה, והיא עמדה בכניסה וחילקה את הפתקאות עם מספרי השולחנות לאורחים שהגיעו. ואז הגיע הזוג הזה. היא פנתה אליהם בעברית, והם הביטו בה, היישירו אליה מבט וחייכו. הבחורה אמרה משהו באנגלית, ולקח לידידה שלי רגע או שניים להתאפס ולדבר אליהם באנגלית. הבטתי בה- היא היתה מהופנטת. היא לא מצאה את השמות שלהם בהתחלה, ואמרה להם שהם יכולים להיכנס, והיא תביא להם את הפתק שלהם בהמשך.

אחרי שהלכו, היא פנתה אלי, ושמתי לב כיצד הבעת הפנים שלה השתנתה. משהו בעור פניה נמתח, העיניים שלה היו פקוחות יותר מאשר קודם לכן.

  "אתה יודע," אמרה לי, "זו פעם ראשונה שמישהו מהאורחים מביט לי בעיניים.  האנשים אף פעם לא מביטים בי כאן. אף פעם לא מתייחסים אלי כאל בנאדם שראוי לתשומת לב. תמיד מביטים בפתקאות שעל השולחן וממלמלים את השם שלהם."

חוקרי התנהגות וביולוגיסטים טוענים שכשמבטים בעיניים, זה סוג של תוקפנות. בגלל זה קשה לנו להיישיר מבט. בגלל זה אנחנו מסיטים את מבטנו כשאנחנו רואים שמי שהבטנו בו מביט בנו בחזרה. האמנתי בזה עד עכשיו. וכמו שאתם יכולים לדמיין- אני מסיט המבט הכי מהיר במערב.

אבל מה שהיה שם אתמול לא היה תוקפנות בשום צורה שהיא. להיפך. המבט שלהם היה מלא אהבה וקבלה. זה היה מבט של הכרה- אתה בנאדם, ואתה פה, ואני רואה אותך ואני רוצה לקלוט עוד ממך. מבט שהופנה אל מלצרית- אל מישהי שהיא "רק" עובדת. מישהי שאמורה להיות רק ברקע.

אז רציתי לבקש ממכם- לא לפחד להביט. לא לפחד להיישיר מבט. בעצם, זה לא עניין של פחד- אני מבקש ממכם להיות נדיבים במבט שלכם. אני חושב שזה סוג הנדיבות הכי זולה שמישהו אי פעם ביקש ממכם. טכנית, רק להזיז את מוקד המבט שלכם כמה מילימטרים. אבל זה משמעותי. מאוד, למי שמקבל את המבט שלכם. ונראה לי שזה מסוג הדברים שמשתלמים בטווח המיידי- בהכרה שיש מישהו מולכם, יש הכרה בכך שאתם לא לבד. שזה לא אתם נגד העולם. אתם מבינים למה אני מתכוון...

ועוד דבר קטן- גם לאנשים שרק משרתים אתכם. גם למלצרים, לקופאיות במקדונלד'ס, מנקי אשפה- אותם אנשים שהעבודה שלהם היא לשרת אתכם, ובדרך כלל אתם מתעלמים מהם כי לא לנעים לכם לחשוב עליהם. תכירו בהם. ולו רק במבט.