לפני שאני נוסע, רציתי להוסיף את השיר השני של אבא שלי. (זוכרים, פוסט קודם אמרתי שהיו שניים שהתחברתי אליהם במיוחד ורשמתי שם רק אחד..)
כשפתחתי את הבלוג, המטרה העיקרית שלי היתה לנסות לכתוב בצורה רגשית ולא רציונלית. ללמד את עצמי לדבר על הרגשות שלי. כשאני מביט על הדברים שחשפתי כאן, אני חושב שדי הצלחתי. למרות שקוראת נאמנה חזרה והעירה לי מידי פעם שאני כותב מחשבות ולא רגשות. עדיין, בשבילי, בשביל מה שהייתי רגיל לחשוף עד אז, זה היה הרבה.
אני כותב את זה כי אני מביט עכשיו בשיר הזה, ונראה לי שהצלחתי קצת לצאת מהרוח שלו שליוותה אותי הרבה שנים.
פעמים רבות לצחוק רציתי
פעמים רבות לצחוק רציתי
לצחוק חזק ובקול רם
אולם רק לחייך הצלחתי -
חיוך פעוט, נכלם.
אלי תמיד ירח שח
ממרום שיבתו שם בשחקים
אולם גלמוד אני ורש
משיח אנשים.
ישנם אנשים שנקל להם סתם
לבם לפתוח לאחר,
ואולם גם אם ליבי ישתות דם
אינני יכול הראותו לאחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
