סימני חיים

חמש וחצי בבוקר. התיק חצי ארוז. הארון מפונה. אין מחשב נייד. יש מחברת גדולה שקיבלתי מתנה, וגם בלוק ציור ועיפרון פחם.

בתשע וחצי אני אמור לעלות כבר על האוטובוס לעבר שדה התעופה. עוד לא עשיתי ביטוח, לא צילמתי את הכרטיס ושאר המסמכים, ולא הספקתי להמיר את  כל הכסף.

מקסימום, את השאר נעשה בשדה עצמו.

אחרי שהיה שבוע לחוץ ומטורף, הלכתי אתמול עם ידידה שלי לים, ופתאום הכל נהיה שלו ורגוע. לאט לאט ההכרה של מה שאני עושה חודרת.

אני לא יודע איך יהיה, או מה יהיה בעצם, ואני לא יודע כמה מהסיפור באמת אצליח לכתוב, אבל זה כבר לא מלחיץ אותי כמו קודם. למעשה, אני מוכן בשמחה למה שיבוא.

אז רק רציתי להגיד לכם להתראות בינתיים. אני לא יודע מתי אכתוב שוב, וכשזה יקרה זה בטח יהיה באנגלית, אז אתם תסלחו לי...(נכון?)

יאללה ביי  :-)