סימני חיים |
| 2/2008
שקרים וסיפורים
פלאי הטכנולוגיה איפשרו לי לראות את סדרתו/צוואתו של דניס פוטר 'קריוקי ולזרוס הקר'.
הסדרה שורדה ב1995, ועד היום לא ניתן היה להשיג את יצירת המופת הזו בD.V.D או בקלטות וידאו.
הפירטיות באינטרנט איפשרה לי להחשף ליצירת אמנות שלא היתה לי אפשרות להחשף אליה בשום צורה אחרת, גם אם המעות שבכיסי היו רבות עד מאוד.
בסדרה, בלזרוס הקר, פלאי הטכנולוגיה העתידניים מאפשרים למדענים לצפות בזכרונות מתוך ראשו הקפוא של אדם שמת לפני 400 שנים- דניאל פילדס- האלטר אגו של דניס פוטר עצמו. הם צופים בזכרון טראומתי, אבל הדברים לא מסתדרים להם- העבר הקרוב והרחוק מתערבבים, ויש חוסר עקביות עקרונית.
"טוב, אנחנו צריכים לזכור שהוא היה כותב." אומרת הפרופסורית.
"כלומר, הוא שקרן?" שואלת אחת המדעניות.
"לא בדיוק. כותבים הם אנשים שממציאים סיפורים, שמספרים לעצמם סיפורים."
מהופנט ככל שהייתי, באותו רגע התחלתי ניתקתי מהמסר הישיר עד כאב של דניס פוטר, והתחלתי לחשוב על עצמי. חשבתי על משהו שעשיתי יום לפני כן, משהו שהתביישתי בו, והרגשתי רע לגביו, וניסיתי להסתיר מאיזבל. היא לא הבינה איך יכולתי לחשוב על לא לספר לה. אבל הסיבה שלא רציתי לספר לה היתה שכל עוד זה היה רק בתוכי, הייתי יכול להעמיד פנים לעצמי שזה לא קרה מעולם, לשנות לעצמי את הסיפור. כל עוד דברים נמאצים רק בתוכי, אני יכול לערוך אותם מחדש, או לנסות למחוק אותם כליל ולדמיין שהם לא התרחשו.
מה ההבדל בין זה לבין שקר? לשקר יש מטרה מניפולטיבית. שקר הוא משהו שאתה עושה למישהו אחר כדי להשיג לעצמך איזו טובת הנאה, או להתחמק מעונש. במעשה השקר אתה מנסה להונות את העולם.
מעשי הסיפור שייכים לאנשים הרבה יותר נאיבים (בצורה מעוררת רחמים, יש להודות). נכון שהם משתפים הרבה פעמים אחרים בסיפור המשופץ, הערוך והמומצא שלהם. אבל הסיפור לא מומצא עבור אנשים אחרים, אלא עבור עצמם. הוא מומצא בגלל האמונה הילדותית, שכל עוד הם יאחזו בסיפור הערוך מחדש שלהם, יאחזו חזק ולא ירפו, הוא יוכל להיות אמת. וכך, אולי, הם יוכלו לשנות את ההיסטוריה. לפחות בשביל עצמם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
