| 4/2008
קנו לעצמכם מתנה לחג.
(אני מקווה שלכולכם מתנגן בראש השיר של נושאי המגבעת)
אחד המנהגים שיצרתי לעצמי אי שם בצעירותי הרחוקה, היה שבכל פעם שהחגים הגיעו, (אם ראש השנה ואם פסח), והגיעה העת לקנות מתנות למשפחה, קניתי מתנה גם לעצמי. או שזו תחושה פתאום של 'מותר' כי זה חג, או שבין שאר המתנות חשבתי שעוד מתנה קטנה אחת לא תורגש.
בשנים האחרונות, בכל פעם לפני פסח אני מגיע מחדש לתובנה שנראית לי מאוד מקורית וחשובה, עד שאני נזכר שהגעתי להחלטה הזו גם בשנה שעברה ובזו שלפניה. ההחלטה היא בסגנון המתנות. אני קונה ספרים. כמעט ורק ספרים.
- מה הסיכוי שאם תקנו משהו אחר- אותו בנאדם באמת יצטרך אותו? ואם אתם חושבים שהוא צריך אותו- בטח כבר יש לו את זה, לא?
- ואם חשבתם לקנות איזה משהו מפנק, כמו שמן ארומטי למסאז', או איזה משהו נחמד לבית - נו מה? מה אתם חושבים? שאנשים עושים לעצמם מסאז' ארומטי בניחוח וניל בכל יום? הם עדיין תקועים עם הערכה המפנקת מלפני שלוש שנים! ומה עם העניין של הדברים מחנויות 'מתנות לגבר'? למה להביא למישהו משהו שהעונג היחיד שהוא שואב ממנו זה את העונג שבלנקות ממנו אבק?
- אבל ספרים- זה משהו שאף פעם אין יותר מידי. זו תמיד חוויה חדשה, לא רק הנאה מוכרת, אלא גם הפתעה. במיוחד אם משקיעים ולא קונים את 'רב המכר' האחרון, אלא משהו שרוב הסיכויים שזה שאתם נותנים לו את המתנה לא היה נתקל בו בעצמו.
העניין הוא, שכשאתה קונה ספרים, או דיסקים, או כרטיסים להצגה או מופע (או כל דבר תרבותי אחר), - אבל בעיקר בקניית ספרים, אתה יכול באותה הזדמנות, באותו האקט עצמו ממש, לקנות מתנה גם לעצמך- לא מתנה נוספת, אלא באופן הקנייה.
אבל אני אסביר.
ההמלצה שלי היא- קנו את מתנות החג בחנויות קטנות. הכי קל זה להכנס לסניף של סטימצקי או של צומת ספרים. זה גם הכי מפתה, עם כל הפרסומות של הארבעה ספרים במחיר שזיף וחצי, או ספר שני מתנה (על חשבון הסופר) וכל אלה. העניין הוא, שכמו שאבא שלי היה חוזר ומשנן באוזניי: "אין מתנות חינם". וכשאתם קונים בחנויות הענק הללו, אתם מחלישים עוד יותר את 'שוק הספרים' בארץ ואת העושר והמגוון שלו. מה שאני מנסה להגיד, זה שככל שתקנו יותר בסטימצקי את "צופן דה וינצ'י", כך תוכלו בעתיד פחות ופחות לקנות במקומות אחרים (כי כבר לא יהיו), ולקנות ספרים בסגנון שונה (גם כן- כי אף אחד לא יוציא לאור ספרים שלא נמכרים אם כולם קונים רק ספרים מסוג אחד).
עכשיו נסו לדמיין לעצמכם עולם שבו אתם רוצים לקרוא ספר חדש, ונכנסים לחנות ספרים - וכמובן אין לכם מה להתלבט כי יש רק רשת אחת, ולהתלבט לאיזו חנות ללכת זה בערך כמו להתלבט בין סניפים של מקדונלדס- ואז אתם משוטטים בין המדפים השונים, וכל המדפים עמוסים בהמון עותקים של ספר אחד- "צופן דה וינצ'י". נכון שקראתם אותו כבר, או אולי אתם אפילו לא ממש אוהבים אותו- הטעם שלכם השתנה ובא לכם על משהו אחר, אבל זה הספר היחיד שקיים. לא בגלל ששאר הספרים נאסרו לקריאה על ידי השלטונות סטייל 1984 או משהו כזה- פשוט כולם קנו את הספר הזה בעבר, ושאר הוצאות הספרים לא החזיקו מעמד ונסגרו, ועכשיו ההוצאה הממוסדת היחידה שנותרה היא ההוצאה שמוציאה את "צופן דה וינצ'י" (ואולי צריך להוסיף בהקשר של המצב בישראל- וההוצאה לאור הזו היא גם הבעלים של רשת חנויות הספרים היחידה), ואין להוצאה הזו שום סיבה להתאמץ עם להעסיק המון אנשים שיחפשו איזה כתב יד חדש, כשהנוסחה המוכרת כבר בידם.
אתם יודעים, התמונה הזו אולי מוגזמת, אבל היסודות שלה כבר קיימים במציאות העכשווית. סטימצקי וצומת ספרים- שתי הרשתות הענקיות שמוחזקות על ידי הוצאות הספרים הגדולות- מחזיקות יותר מ70% משוק הספרים הישראלי. שתי הרשתות הללו קובעות את סוג הספרים שתראו על המדפים- הספרים שתחשפו אליהם. וחוץ מזה- כמה פעמים עברתם על מדפי הספרים בחנויות הללו והרגשתם ש'הכל אותו שטנץ'? חנויות רשת סטימצקי, למשל, מחזיקות ספרים למשל שלושה חודשים בלבד מרגע ההוצאה שלהם- אלא אם כן הם הפכו לרבי מכר. כלומר- אם הטעם האישי שלכם לא עונה אל המכנה המשותף הנמוך- אל תצפו למצוא מעניין ומגוון בחנויות סטימצקי (אלא אם כן אלו קלאסיקות ). העניין הוא, שהרשתות הגדולות מכתיבות גם את המצאי בחנויות הקטנות. כי הן, הקטנות, רק מנסות איכשהו להישאר בקצב.
כלומר- לקנות ספר בחנות ספרים קטנה- ועל ידי כך לחזק את הריבוי והמגוון של 'קובעי הטעם', ולקנות ספרים שלא מרשימת 'רבי המכר' אלא ספרים שהם אפילו מסגנון שלא הייתם ניגשים אליו באופן מורגל (ספרי שירה למשל). כי אופי הקניה הזה מחזק את הריבוי והמגוון של הספרים והאמנות והתרבות בארץ. ובסופו של דבר- המתנה היא עבורכם- כדי שאתם תוכלו בשנה הבאה לבחור ספר מתוך מגוון ראוי.
חוץ מזה- אם מגיעה למישהו מתנה, אז מגיע לו שהיא גם תהיה טובה- ושתאתגר אותו, ושלא תהיה משהו שכבר יש לו ממנו בערימות. (מקסימום, יש פתק החלפה...)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
