סימני חיים |
| 4/2008
צמצום אלגבראי עצמי
לאחר שתם המבחן, כמויות החומר שלמדתי כל הסמסטר ושיננתי בשלושה הימים האחרונים כבר לא צריכות להיות מוחזקות כל כך חזק בתוך המוח, שחרור הלחץ מאפשר להן לחלחל מטה, להשקות ולדשן מחשבות.
הסטרוקטורליסטים, מלבד שהיה להם שם מסובך, היתה להם גם תפיסה שכל סיפור, או ז'אנר של סיפורים, אפשר לצמצם לכדי משפט אחד. אם מוצאים את החזרות השונות ומצמצמים אותן- ממש כמו באלגברה, אתה יכול לזקק את הסיפור למשפט אחד - ליהלום אחד שמכיל בתוכו את הגרעין, את הזרע, את האטום או המולקולה הבסיסית של הסיפור.
גם פרויד צימצם כך סיפורים. הוא ראה אירועים שונים בספר כוריאציות שונות של חזרות על אותו קונפליקט או אותו תסביך נפשי בסיסי.
והתחלתי לחשוב... מה המשפט שלי? לאיזה משפט אפשר לצמצם אותי? איזה מין משפט הוא יהיה?
עוד אין לי תשובה. אני עדיין מהרהר בעניין.
(הדבר השני שעלה בדעתי, זה שהמון זמן לא היתה לי מחשבה כזו. מחשבה 'קיומית'. שזה קצת מדאיג אותי)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
