בגיל 4: אמא יכולה לעשות הכל!
בגיל 8: אמא יודעת המון!
בגיל 12: אמא לא יודעת הכל.
בגיל 14: ברור, אמא גם את זה לא יודעת.
בגיל 16: אמא שלי? היא ענתיקה!
בגיל 18: הזקנה? היא לגמרי מחוץ לתמונה.
בגיל 25: טוב, משהו היא כן יודעת.
בגיל 35: טרם אנו מחליטים, אולי כדאי ליוועץ עם אמא?
בגיל 45: אני שואל את עצמי מה אמא הייתה חושבת על הבעיה הזו.
בגיל 65: הלוואי הייתי יכול לשוחח עם אמא.
מישהו מכיר נטייה כזו לנגיעה באוזן?
הספר שלי אוהב לי לגעת לי באוזן! וזה לא כי היא מפריעה לא בתספורת.
בתסופרת האחרונה אצלו זה היה ממש מוגזם, הוא תפס שם והביט בטלוויזיה דקות ארוכות, אני מסתכל עליו בממראה שממולי, מסתכל על האוזן שלי ולא מבין מה יש לו...נראה לי אני אתחיל לחפש לי ספר אחר או שאגדל שיער ארוך ואעלה למשפט?
זוכרים את התמנוה שהייתה ליד הכינוי שלי בעבר?
גנבו לי את הרעיון ואותה!
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=492054
אבל זו למטרה טובה ואני שמח לראות ילדים שמתלהבים מצה"ל (תבינו אותם, זה לפני שהם התגייסו).
תחתמו! תעזרו להן ולכולנו!
זה חשוב!
ועכשיו למשהו "טיפה" רציני יותר,
עמותת אד"י, מכירים?
זו עמותה המנהלת data-base עם תושבי מדינת-ישראל המעוניינים לתרום איברים לאחר מותם. בארץ חתומים רק כ-4%-5% מהאוכלוסיה שזה ממש-ממש מעט.
לטענת העמותה הסיבה שהרבה מתושבי המדינה נרתעים מלהצטרף אליה היא הלכות היהדות, האמת שהסיבה הזו גם הרתיעה אותי בתור בחור מסורתי, אבל השבוע חתמתי אחרי שנציגה הגיעו אלינו לבסיס והבנתי כמה מצווה (אחרונה) גדולה זו ושהרבנות תומכת בעמותה ובכלל לא מעט רבנים חתומים.
אני לא יודע עד כמה זה רלוונטי לקוראים כאן, היות והחתימה אפשרית רק מגיל 18...
אבל אם אתם בני 18 ומעלה, חשוב-חשוב שתלכו לתרום, אני בטוח שזה יעשה לכם הרגשה טובה בלב וגם תזכו במצווה ענקית בעת ההגעה ל''נורא מכל''.
לכל מי שאולי מחפש אותי: תוכנ(ו)ת המסרים-המיידים [מסנג'ר, ICQ וכיו"ב] מחוץ לעניין שלי לחודשים הקרובים, מסיבה אישית...באימייל אני כתמיד.
שיהיה שבת שלום לכולם ורק בריאות.