לא יודעת אם זו תקופה

לא יודעת אם זה לתמיד.

אבל להגיד לעצמי, זה סתם יום חרא, סתם יום רע,זה כבר לא תופס.

כי כל יום הפך להיות כזה.

אולי הלחץ,

חוסר בזמן לעצמי ולהכל.

עייפות מתמדת.

מצברוח רע..

הבצפר הזה... הוא מדכא.

משעמם.

יאאלה, שיגיע החופש. הכל יהיה בסדר אז.

אהה, והייתי שוב אלצה, הרופאה..

הפעם לא רק שהיא אמרה שאני חייבת דיאטה,

היא שלחה אותי לדיאטנית ואמרה שאני צריכה לעבוד קשה.

דאאםםם אני אוהבת לאכול. אבל באמת נהייה לי תחת שמן..-=/

לה'ת בינתיים:]