כמעט אמא לשניים ועוד

מזמן לא כתבתי בבלוג שלי. אני עסוקה full time בלטפל בבתי שנולדה ובבני שמתמודד עם לידתה ועם ההשלכות של המצב החדש עליו. הוא כולו בן שלוש ומתמודד עם קושי גדול ואני איתו. בגופי, בנפשי ובנשמתי (מישהו כתב את זה פעם, לא?).

כל כולי בחיבוטי נפשו, בתסכולו, בקינאתו הגוברת ובליבו הפגוע.

אז נכון שהם יהיו חברים, ושיהיה לו כיף, והרי להיות ילד יחיד זה לא כיף גדול וגם לזה יש את החסרונות אבל אז מה, עכשיו קשה לו והוא מרגיש לבד וכועס. בעיקר עליי כי אני זו שהייתי רגילה לבלות איתו יום יום אחר הצהריים לבד. כל תשומת הלב עליו.

והנה היא התעוררה הגוזלית שלי....

להתראות בקרוב