עוד כמה ימים יהיה כבר מחר?

אז..

זכיתי לכמה רגעי אושר

אז?!

זכיתי כמה רגעים שבהם שבאמת הרגשתי שאולי יש בי משהו

שאולי יש מצב כזה שמישהו כן ירגיש אליי משהו

אזזזזזז..

חייתי באשליות

ומהאשליות האלו התפתחו ציפיות

ומהציפיות האלו נותר עכשיו רק לקוות

אבל מה זה משנה באמת?

לקוות, לא לקוות?

הרי שום דבר לא יקרה

זה אני ,הוא וההוא למעלה יודעים.

באמת שחשבי אחרי שהייתי בתקופה כ"כ מסריחה

שזהו שזה נגמר יהיה לי מישהו סוףסוף!

ומאותו רגע נפלא הכל רק הלך ונהרס

אני והוא?

משחקים הצגה

שאפחד לא ידע שיש ביננו משהו

וזה לא שהיינו פעם כ"כ קרובים

פשוט עכשיו אנחנו עוד יותר לא קרובים!

אפילו שלום בבוקר אני מפחדת להגיד לו.

 נמאס לי מההצגה המפגרת הזאת

מה שבאלי לעשות

זה לקחת את הפרצוף שלו

לנשק אותו

לנשק אותו שכולם ידעו!

ושהוא ינשק אותי

כמו שרק הוא יודע.כמו שכ"כ נהנתי מהנשיקה שלו

ואת ואני?

לא נחזור להיות יותר חברות לעולם

אווווווף.