שבוי העבר

אוגוסט 2003

אומרים שחלומות הן חזיונות העתיד. אני לא חושב ככה. אני חושב שחלומות זה פשוט דרך של הנפש לבטא את עצמה. דרך מסוימת של הנפש, שאנחנו אף פעם לא מקשיבים לה, להשמיע את קולה בפנינו, לצעוק לנו מה קורה לה. אם היא מאושרת, עצובה, מבולבלת... זה אמנם נשמע קצת קיטשי מה שאני אומר עכשיו, אבל תנסו לחשוב על זה רגע...יש בזה קצת היגיון.
למשל כשמאוהבים, חולמים כמעט כל הזמן על מי שאתם אוהבים, נכון? (לפחות זה כך במקרה שלי..). או כשלחוצים ועצובים רואים לפעמים חלומות ממש מוזרים או לפעמים סיוטים.. וכששואפים למשהו מסוים.. נניח.. מישהי עומדת להתחתן ומתרגשת, היא לבטח תחלום כמה וכמה פעמים על החתונה שלה. וברוב המקרים, תחשוב על התסריטים הגרועים ביותר שיכולים להיות.
מה היא בעצם הנפש..? שום דבר. הנפש זה המוח שלנו. הדימיון שלנו. הדפיקות לב המואצות שלנו, הריחות שלנו, הנפש זו העולם הדימויני שלנו, שקיים לצד העולם המציאותי.
 כולנו חיים במציאות, ורובנו שפויים על דעתנו. אבל אני בטוח, שלכל אחד ואחד מכם, יש איזה שהוא עולם נסתר, עולם בו כל הפנטזיות שלנו מתגשמות, עולם שהוא האידיאלי בשביל כל אחד ואחד מאיתנו. זו הנפש שלנו. העולם המיוחד הזה, שנמצא בדימיונו של כל אחד ואחד הוא המייחד אותו. לא מה שהוא לובש או איך שהוא נראה או מה הדעות הפוליטיות שלו. זו הנפש. זה מה שמייחד כל אדם ואדם.
 
אתמול חלמתי חלום. אני אוהב לחלום חלומות. זה עוזר לי להתחבר לעצמי ולהבין מה שאני מרגיש. אני מציע לכם, אחרי כל חלום שחלמתם, אפילו הטפשי ביותר, לקחת הפסקה ולנסות לחשוב למה לעזאזל חלמתם עליו. זה עוזר להבין המון דברים בחיים.
 
הלכתי לי באיזה בית ענקי ומוזר שהיה נורא מוכר לי. תחושות של כיסופים אפפו אותי. הסתכלתי על עצמי. אני קטן ב - 4 שנים. אני.. שבוי העבר.
האמת.. למרות שאני נורא מדחיק את עברי, ולא אוהב לחשוב יותר על העבר הזה, היה לי דווקא מצב רוח טוב. די שמחתי לחזור למה שהייתי. מה שהייתי ואינני עוד.
זיהיתי את המקום. הייתי בבית המלון בטורקיה בו הייתי לפני 4 שנים. ממש כאילו חזרתי בזמן. אני נראה בדיוק איך שנראיתי אז. אני מתחיל לחשוב כמו שחשבתי אז. אני מבסוט כמו שהייתי אז. רק שהפעם, אני מרגיש יותר בוגר. יותר חזק. זה בית המלון האחרון בו נהניתי ממש. מאז, הייתי עוד פעם בטורקיה ובאילת ובכל מיני מקומות. שום מקום לא נהניתי עד הסוף לא נהניתי לגמרי, לא הייתי מאושר. עד בוםבמלה. שם גיליתי את האושר, שם הייתי מבסוט כמעט כל הזמן.
שמעתי קולות מוזיקה בוקעים מ (שיו איך נבהלתי עכשיו!! בזמן שרשמתי את זה פתאום אני שומע קולות של טלפון מצלצל וממש חזק, ליד האוזן שלי, אבל זה לא היה הצלצול של הטלפון שלידי...זה היה צלצול שונה ומפחיד! ואני כזה מסתכל מסביב ולא מבין מזה וזה ממש חזק! זה היה השעון מעורר של השעון החדש שקיבלנו אתמול.. לא שמעתי אותו אפעם..ואי זה היה מבהיל חשבתי שזה הסוף שלי.. יעני שעון המות מתקתק לו..חחחחח) קולות מוזיקה בוקעים מאחד הפרודזורים. ראיתי שם את בני הדודים שלי. רותם, מיכל, גבי, ג'ונתן ושלי. אני אוהב אותם. הם היו סמל הילדות שלי. כשלא היה לי הרבה מה לעשות בקיץ, תמיד הייתי איתם בית של דודה שלי והיינו עושים לנו קייטנה משלנו.. היינו נוסעים גם לטורקיה ואילת עם כל המשפחה. זכרונות הילדות הכי חזקים שלי.
הם ניגנו. ניגנו מוזיקה נחמדה כזאת. הצטרפתי אליהם. לקחתי איזה שואב אבק ישן עם צינור ארוך כזה, ו.. ניגנתי. יצאו צילים מדהימים. שילוב של גיטרה ופסנתר כזה. הסתכלתי למעלה. אנשים שחורים הסתכלו עלינו ומחאו כפיים עם הקצב של המוזיקה. נהניתי כלכך! המשכנו לנגן ולנגן.. הרגשתי שאני מוביל. אבל משום מה, לא הרגשתי שהם שים לב שאני זה שמוביל. גמרתי לנגן ונתתי קטע סיום חזק. משהו כמו קטע הסיום של "עוד ארון אחד" (היהודים). משהו מטורף. האנשים השחורים השתוללו. שמחנו כולנו והלכנו להשמיך לבלות במלון.
בילינו לנו עם כל המשפחה וממש נהניתי. כולם נראים כמו בדיוק לפני 4 שנים. אחד המוזרים.
ואז כזה.. עבר זמן.. לא יודע איך להסביר.. אבל פתאום מצאתי את עצמי 4 שנים קדימה. בגיל שלי. עם הנסיון שלי, עם הידע שלי. הייתי בשכונה שלי. הסתובבתי לי בכל מיני מקומות, ואז ראיתי ערימת גרוטאות מונחת באמצע הרחוב. הסתכלתי עליה. ראיתי אם את השואב אבק שלי! לקחתי אותו והתחלתי לנגן, בתקווה לשמוע שוב את הצליל שאני הצלחתי לעשות וסלחוף את כולם אחריו. אבל..... הוא לא הוציא קול. הוא לא ניגן עוד.
 
 
וככה זה נגמר. אשכרה חלום מוזר.. ואני כרגיל מנסה לעשות השלכות. למה לפני 4 שנים זה ניגן..? למה עכשיו זה לא? מה איבדתי..? מה איבדה הנפש שלי..?
אני חושב שאני יודע. למה לשקר לעצמי.. הנפש שלי איבדה את הדבר הכי חשוב שהיה לי.. את התמימות שלי. חווייתי כמעט הכל. אבל אם תשאלו אותי, לא אכפת לי. כל סוף הוא גם התחלה. ואולי עברתי איזהשהו שלב בחיים שלי. המעבר מהתמימות לאושר. לתהילה האינסופית. עכשיו אני חזק. ניצחתי.