שבוי העבר

אוקטובר 2003

סוף הקיץ התקרב. תמה עונת הביקני, החופים נסגרו לאט לאט, והפחד לקראת הפרידה מהשרוואל, הגופיה והכפכים לטובת המדים הירוקים התגבר והתגבר, ממש כמו עוצמת הרוח שהגיעה  לאיזורינו.

פחדתי. פחדתי לא בגלל הצבא או הטירונות, גם לא מהגשם. פחדתי מהשקיעה של השמש הנצחית של הקיץ - השקיעה האחרונה בחוף הצוק בתל אביב, אליה אני הולך כל שנה בתחילת אוקובר, וחושב על כל מה שהצלחתי ועבר עליי במהלך הקיץ האחרון. וזה הפליא אותי. הפליא והפחיד אותי כיצד ייתכן שדווקא בשנה בה התחוללו כלכך הרבה שינויים בחיים שלי לא היה לי על מה לדווח בקיץ. לא היה לי איזושהיא חוויה מטורפת שאוכל להיזכר בה או להתרפק עליה בעתיד, החוויה המטורפת הזו שכל בן עובר לפני שהוא מתגייס. דיי התייאשתי. לכן דחיתי קצת את הנסיעה לחוף, בתקווה שאולי בכל זאת יהיה לי משהו. ואז הטלפון צלצל.

 - הלו דודי?

 - אה עידן מה קורה?

 - הכל טוב מה איתך?

 - סתם.. חושב על שיקעות וכאלה.

 - רציני?

 - צוחק אחי.

 - תגיד, בא לך לנסוע ליוון?

מכירים את הקטעים האלה בסרטים אמריקאיים גרועים, שמישהו שומע איזה שהוא משפט ומייד הכל מתחיל בהילוך מהיר מטורף כזה עד לרגע שהמטוס ממריא?

ובכן... זה פחות או יותר מה שהיה....

את מטלת הארגון הטילו עליי. כמובן. זה התחיל בעידן, אני, עירית וברוך. השגתי לנו חדר במלון 3 כוכבים בקוס. עומר, החבר הכי טוב שלי, אמר שהוא חייב לבוא איתנו. הוא בא. עכשיו זה 2 חדרים במלון 3 כוכבים בקוס. וזה 4 ימים לפני הטיול. חמישה ימים? חמישה ימים זה מעט!!!! 2 חדרים במלון 3 כוכבים בקוס לשבוע. ענבל התקשרה לעירית ואמרה לה שגם היא רוצה לבוא. אבל היא לא מוכנה לישון בחדר המזוויע הזה שמופיע באתר של המלון. 3 ימים לפני הטיול. טוב, 2 חדרים במלון 5 כוכבים רודוס. (יותר זול מקוס). יומיים לפני הטיול. בזמן שאני אורז לירן מתקשר אליי וצועק "איך לא אמרת לי שאתה נוסע לרודוס!??!!" 3 חדרים לשבוע במלון 5 כוכבים ברודוס. יום לפני הטיול.

הכל בסדר.

ט-ס-י-ם!

כשישבתי במטוס. תהיתי. תהיתי איך אני יושב עם עוד 6 אנשים שחוץ מ - 2 מהם אני את האמת - לא כלכך מכיר. הם איתי בשכבה. ותמיד דיברתי איתם. אבל.. לא היינו חברים טובים. אז איך זה שאני נוסע איתם ככה - בכיף, ליוון? לא שאני מתלונן או משהו, פשוט זה היה מוזר, אבל באותה ההזדמנות הדרך להכיר.. לגלות. משהו כמו סדרת ריאליטי מצחיקה או משהו כזה...

נחתנו ברודוס. ריח החו"ל (הזול האומנם - אבל חו"ל זה חו"ל!) שיכר אותי. הייתי כלכך מבסוט לראות שפה זרה, אדמה אחרת, חוף אחרת, בתים אחרים. הכל שונה. הידיעה שאין לי מושג קלוש מה הולך לקרות בשבוע הקרוב ממש עינגה אותי. ציפינו כולנו לראות את המלון המפואר הזה שהראו באתר. "היה רשום שיש שם בנג'י!" התלהב עידן. "עזוב בנג'י מגלשות מים חינם בפאנן עם בר פתוח זה הדבר המטורף פה" משתולל ברוך. "תן לי רק ת'כוסית מהפוסטר של האתר אני מבסוט" התחרמן עומר. אני צוחק, כולי מבסוט.

הגענו למלון. "טוב, אז חסר קצת צבע בפורנט" אמרתי, בניסון לנחם. באמת לא חשבנו שזה נורא. נכנסו ללובי. קצת מוזר. קצת מיושן. אבל... חביב כזה. מזכיר קצת משהו מהאתר. אני, כשראיתי את כמות המעשנים בלובי ישר נדלקו עיניי והבנתי - דודי! אתה לבד!! אתה חופשי!!!! פתחתי סיגריה והתענגתי על כורסא מעור ששכבה לה שם בקצה הלובי. ההורים שלי עדיין לא יודעים שאני מעשן. הם לא יאהבו את זה. וגם אין לי כל להתחיל לדבר איתם על זה. לא שהם יכעסו או משהו - פשוט אין לי כח לזה. עשיו יש לי שבוע מנוחה מההורים. יכול לעשותץ הכל. הכל!!!!!!

עלינו לחדרים. קצת משונה. 3 מיטות ב - 3 גדלים שונים. בטלוויזיה רואים רק פורנו, שננעל אחרי 2 דקות אם לא משלמים. לפחות הנוף מהמם. התסלתי על הנוף. החוף כלכך יפה, ואז הבחנתי בשלולית מוזרה וכחולה 7 קומות מתחת למרפסת. הבנתי שזו הבריכה.. טוב ברוך ועידן לא יאהבו את זה....

יצאנו החוצה לחוף, הכל היה שומם. זו כבר לא העונה.. אבל כלכך חם ונעים. שיחקנו כדורעף, השתזפנו היינו בים, בלילה טיילנו לפאב מטורף. למחרת יצאנו לטיול בכפרים ובעיר העתיקה, בעיקר אוכל אוכל ואוכל. בערב נסענו לטברנה יוונית אמיתית. שתיתי שם ליטר יין אדום משובח מהחבית. זה היה מטורף פשוט.. השתכרתי כמו כלום. הזמן עבר מהר. הייתי ממש מבסוט.

בערב הרביעי שלנו ביוון. ירדתי עם עומר לחוף. הבנות היו עייפות והרוב נרדמו. השעה הייתה רק אחת בלילה. שנינו הרגשנו עירניים מתמיד. ישבנו על הספסל וצחקנו, היה כיף כזה. הוא החבר הכי טוב שלי מאז כיתה ז'. עם כל השינויים שהתחוללו בי, ועם כל הדברים שחלו עליו. אף פעם, ולו פעם אחת - לא היה נתק ביננו. כנראה שזה משהו משמיים. יצאנו בחזרה למלון. נכנסו ללובי - אני כבר פותח את הסיגריה שלי עד שלפתע הרגשתי ביד נוגעת בכתף שלי.

הייתה זו שחרחורת. לשנייה הראושנה לא ידעתי להגיד אם היא יווניה או תיירת. "אתם ישראלים נכון?" היא שאלה. האמת - קצת התאכזבתי. ידעתי שמישראלית לא יצא לי כלום. "כן" עניתי לה בשיא הדישות. החברה שלה די חמודה, היא לא בטעם שלי, אבל אני יודע שעומר יהיה דלוק עליה. "אתם יכולים לעזור לנו? נתקענו עם האוטו, אנחנו רוצים לעשות טיול בעיר והאוטו ששכרנו לא מתניע". עומר רץ הישר לעזור להם, ואני עמדתי לידו, מהנהן ונותן עצות כאילו שאני בכלל מבין משהו. הבנות החלו לצחקק. הגנבתי חיוך בחזרה.

אני עד היום לא זוכר את השמות שלהן. אני רק יודע שאחת מהרצליה ווהשנייה מפתח תקווה. שתיהן סטודנטיות.

האוטו התניע. עומר הצליח. "תודה מתוקים!! רוצים להצטרף אלינו??" שאלו בהלהבות. די הססתי. עומר כבר נכנס בפנים.. ולא יכלתי לייבש אותם יודעים... אז נכנסתי גם.

נסענו לרודוס העתיקה. כל האווריה הייתה די מחשמלת. הרבה זוגות מחזיקים ידיים. אני מסתכל על זוג. כלכך ברור לי שהם אפילו לא מכירים. רגע. זה עומר! וההיא מהרצליה! חטפתי שוק. טוב, זה לא מותיר לי ברירה... זרועי נחתה היישר אל צאוורה של פתח תקווה. זו פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה. בחיים שלי לא נגעתי בבחורה שאני מכיר פחות משעה. דיברנו. היא חמודה נורא. נראה כאילו לקחו איזה תכנית שדוכים והתאימו כל אחת מהבנות לאופי שלי ושל עומר. הרצליה המשוחררת, ופתח תקווה העדינה.

שתינו קפה. (7 יורו לכוס קפה כוס אמק). עם הקפה, באה הנשיקה. מוזר. תכילתי. מזדמן. הנשיקה הייתה עמוקה כזאת. זאת הנשיקה הרביעית או החמישית שלי. עמוקה, סקסית מנוסה כזאת. לא סתם ילדים שמנסים לשחק אותה מבוגרים כאלה. הרגשתי די עלוב. לא יכלתי להסתכל עליה אחרי זה. הרגשתי כלכך בתול. באמת הייתי בתול.

חזרנו למלון.

ליוונו אותן לחדר שלהן.

ידעתי שזה לא יגמר בזה.

עומר והאני היינו החברים הכי טובים. הייתה תקופה שאפילו יותר מדי טובים. ונראה כאילו הגורל קשר הכל אחד עם השני.

שנינו איבדנו את הבתולין באותו הלילה.