לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כשהאור הופך כחול וגם ירח מתבייש בבדידות שלא נגמרת, נעלם- כדי שלא ייראו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2011

שמיכת פיקה


 

 

שעת לילה לא שגרתית למקום הזה שאני נמצא בו. פתאום התחשק לי. אז ארזתי תרמוס תה קטן ושמיכת פיקה כדי שלא יהיה לי קר וירדתי למעיין שכבר לא מה שהיה פעם. בשנה שעברה היה מלא, היה נפלא. עכשיו הוא ריק כמעט לחלוטין. אפילו צפרדעים וצרצרים כבר בקושי יש. זה קצת עצוב. כל המקום הזה עצוב. ואולי בגלל זה אני פה עכשיו.  לפעמים יש לי הרגשה שלמרות כל הצבעים שעוטפים אותי ונוטפים ממני אני לא באמת במקום הנכון. תחושה כזאת שמציקה לך מתחת לציפורן, שמגרדת ומחלחלת לאט לאט למאגר הקריסטל הקטן שלך שמאיר את העיניים איי שם בתוך הבטן. המאגר הזה קצת כבוי לאחרונה והעיניים משדרות את זה כלפי חוץ. זה מתורגם לעייפות מתמדת מבחוץ, אנשים לא יבינו אותי ואני לא אבין אותם.

 

ובכלל, מה זה המקום הנכון ואיך בכלל אפשר לקבוע או לעמוד על כזה. במקום שאתה מצליח בו וכולם מוחאים לך כפיים אפשר ללכת לאיבוד בקלי קלוטו. זו לא חוכמה להצטיין. השאלה היא לא האם ההצטיינות עומדת בפני עצמה. על משוואה הזאת אני מרגיש שעניתי כבר מזמן.  זה קרה בסמסטר הקודם כשהיא עמדה והתמוגגה מ"יצירת אמנות" אמיתית שלי. קרה לפני שבוע גם כן, כשעמדה מול כולם ואמרה שפשוט אין לה מה להגיד, שזה מושלם, וחייכה חיוך גדול. אבל שוב- החכמה כאן היא לא ההצטינות עצמה כמו שכבר אמרתי, כי אם המרכיבים ממנה היא עשויה. יש שיגידו שהצטיינות באשר היא, היא לא תעמוד אם היא בנויה טלאים טלאים. ובכן, בעיקרו- אפשר שיש דבר בגו. ולמרות זאת אני מעט מסויג. התחושה הכללית היא, שגם כאשר אתה מגיע לנקודת התרוממות שברירית האוויר שנושא אותה דלוח.

 

בפוסט שעבר ניסיתי לכתוב על איך זה מרגיש באמת, שם זה הלך קצת יותר בקלות. כאן זה קצת חורק. משום מה אני מרגיש שהגעתי למקום שאין ממנו הלאה. פתאום להמציא את עצמי מחדש קל מדי. פתאום כבר לא נלחץ משום דבר כשמסביב כאוס של ממש. ניסיתי להצית אתמול בלילה את אותו מקבץ אנרגיה בדרך לא דרך. המבצע כשל בחלקו. חזרתי עם מעט תובנות. אני כבר לא.. (משום מה נעצרתי בנקודה הזאת. אז אולי אני לא באמת "כבר לא", ואולי זאת פשוט הרגשה שנובעת מתוך מצב פסיכי כזה שאתה פשוט רודף אחרי הזנב של עצמך בלי שום סיבה מיוחדת)

 

אולי זה זמן טוב לקחת נשימה עמוקה ולחשוב קצת קדימה. יש כאן ריח של טבע אמיתי. וזה נעים. רוח קרירה ואוויר צח כלכך, ונקי, ואין כאן רעש של מכוניות או רכבת. אני חושב שאשאר כאן הלילה.

מזל שהבאתי תרמוס תה קטן ושמיכת פיקה

כדי שלא יהיה לי קר.

 

 
I wish I could

 

 

(בפעם הקודמת ניסיתי להכניס לכאן סרטון, הפעם, בעדינות-  רק    לינק -   תהנו גם בשבילי?)

 

 

 

חלומות נעימים.

נכתב על ידי , 10/4/2011 23:31   בקטגוריות אירועים, בחן את האוייב, בילויים אסורים בעיר הקדושה, התלבטויות, חופש, חיים אומנות, מחשבות, משהו קטן וטוב., צילום, רגשות, אהבה ויחסים, אופטימי, ביקורת, פסימי, שחרור קיטור  
61 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חייל בדיל ב-25/4/2011 23:39




Avatarכינוי: 

בן: 39

MSN: 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , גאווה , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לארטיסט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ארטיסט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)