אמר ונעלם לי בחזרה לתוך הצללים.

אם יש מקרה שאני לעולם לא אבין זה את המקרה של הסטרייט החתיך (באמת חתיך*) שמוצא את נפשו בתוך צלחת של כוויכול סטרייט אחר (אצלי*)  אפשר להגיד שזה המקרה השני שסטרייטים נקלעים לדרכי ורוקדים סביבי את ריקוד הסמבה המטונף ההוא.. ואני לא מבין. הקשר נמתח אל תוך הצהרת כוונות. ומגיע לנקודה בה שני הצדדים דיי בסדר אחד עם השני- הסטרייט  עם המקום שלו ואני במקום שלי, מעט לועס את הכובע, אבל סבבה!

ואז מגיעים כל מני רגעים קטנים שמהווים למעין רמיזות, או אם לדייק,  צעד תימני על כל המשמעויות שלו. 

אתם ניראים  טוב(מאוד). ואתם רווקים. זאת בעיה אחת.

אתם מגיעים אליי משום מה ומוצאים חן. זאת בעיה שניה.

הבעיה השלישית היא בהצהרת הכוונות והסטטוס שכל אחד תופס בעיני האחר- משמע: אני אומר - אתה מוצא חן (בשפה זרה כי כמובן שזה הרבה יותר נוח) , אתה  אומר- אני לא בעניין אבל אתה בחור מקסים מעניין ועל הכיפאק, בוא נהיה חברים=  עם זה אוכל לחיות בשקט.

אבל  מה הקטע בלהתסיס אותי כל פעם מחדש? עשיתי משהו רע?

 

אני: כן אה? הציניות נוזלת לך מהאוזן תנגב

 

אני: זה היה ממש מלוכלך!

 

אני: אתה גם נהנה מזה

זה בסדר

(ואל תגיד שלא)