אני מנגן.
בתוך החדר הימני של הלב.
סודות. אולי זאת הסיבה לקצב השונה. זה שאף רופא
לא מצליח להבין. בתנועות אחידות, המנעד מעולם לא היה
נתון משמעותי. עד לנקודה ההיא כשכל הגוף קר ורק ונמלים קטנות
מתחילות להתהלך בכל איבר אפשרי. זה קורה מחוסר חמצן. זה קורה
בעיקר במנעדים הגבוהים ביותר. סבלתי ועדיין, סובל אותם בהנאה צרופה.
זה כמו חלום קטן שמתגשם כל פעם מחדש. להרגיש את מה שאי אפשר
בשום דרך אחרת. אתה מתחיל הכי מהר שרק אפשר ולאט לאט מגביר
זו לא סתם קלישאה. אתה ממלא את עצמך בחמצן ומוציא החוצה.
זה כמו לרוקן את עצמך מעצמך. למלא ולרוקן. פעולה כלכך
בסיסית. ספק אינסטינקט קיומי, ספק צורך מודע.
בקבוק/מיה לוי ירון
בָּקְבּוּק מַיִם
מוּטָל עַל
הַחוֹף
אֶפְשָר לַחְשֹׁב
שֶׁהוּא דָּג
אֶפְשָר לַחְשֹׁב שֶהוּא דָּג
מְאֹד
מְיֻחָד
פִּיו פָּעוּר בִּשְאֵלָה –
מַה זֶּה מָלֵא?
מַה זֶּה רֵיק?