באחד הקורסים שהיה לנו השנה התחלנו לדבר על התעסקות של צלמים משכבר הימים בעצמם, צלמים כמו דוואין מייקלס ופרנצ'סקה וודמן. 

אני לא יודע אם נכון כרגע להכנס לנעליים הללו. אני כן יודע שההתעסקות הזאת עם האני עצמי, אותה משבצת, דורשת רמת חיבור רגשי מאוד מאוד גבוה. זה משהו שאני שלם איתו במאת האחוזים. זה מפרה ומעשיר וגורם לי להרגיש מאוד טוב.

אי לכך- אפרגן גם הפעם בצילום המשך מתוך סדרה קטנה שהתחלתי לצלם לאחרונה.

ועוד  דבר- לני קרביץ. (אני לא חושב שצריך להרחיב במילים, אבל אני כן אקשר לשיר.)