מרחף כמו שפעם, מנותק.

מנתק את עצמי מהחום הקפוא הזה.

לפרקים- את עצמי מעצמי.

לשאול, לא להפסיק לשאול.

להיכנע, לא להפסיק להיכנע. ולשלם. 

לא להפסיק לשלם. 

מיונז תוצרת חוץ.

קליפות.

הכל קליפות.

שאלתי

אז איך באמת ייראה פה בלי השידה

השדה

השד.

מתרומם לרגע שברירי ועדין.

ואת הראש מעל לפני המים.

לא חכמה. 

מלוח פה כלכך.

וחריף. 

כל-כך חריף.

קצת התגעגעתי, האמת. בדיוק דיברתי על זה אתמול עם אני לא באמת זוכר מי. ספת הפסיכולוג חסרה לי. אפילו שזה היה מאוד חד צדדי. אין לי הסברים לשום דבר. אני רק יודע שאני לא באמת מבין מה זה אומר. הניתוק הזה. היה בו משהו מוזר. הכל פה מוזר. אני מתרגל. 

אולי בעצם זאת הבעיה. וגם גלגל הצלה. (לא באמת קשור, סתם נתקלתי באייקון הזה שנמצא פה למעלה בסרגל העריכה ומצאתי צורך לציין את העובדה. 

מקרי? נו. אולי אצעק קצת ואראה במי זה פוגע.