כשהאור הופך כחול וגם ירח מתבייש בבדידות שלא נגמרת, נעלם- כדי שלא ייראו. |
| 5/2006
היום האחרון
כל סוף הוא התחלה של משהו חדש, ככה כולם אומרים והאמת היא שזאת אחת מהקלישאות שחוזרות כמו בומרנג חד ומשספות כל שמץ של אפאטיות. זהו, זה עתה הגיע לו עוד סוף חודש, עוד אחד שמסומן בקו, ועוד אחד שמקרב אותי לאותו שינוי פאזה מפחיד-השיחרור. יש בסופים האלה משהו מאתגר, זה בדרך כלל מגיע בסוף שנה לועזית אז גם משנים קידומת.. גם כשמסתיים חודש מחליפים קידומת,אבל מישום מה יש בזה משהו פחות מרגש.. אני לא יכול להגיד שאני לא מפחד משינויים, אבל כן קשה לי להתמיד במשהו שיגרתי לאורך תקופה, בייחוד אם אני ממצא אותו מאוד מהר ומאבד ממנו עניין ככה שמהבחינה הזאת יכול להיות שהכל לטובה. שואלים אותי תמיד אם יש לי תכנית מגירה, אם אני כבר יודע מה אני רוצה לעשות אחרכך.. וכשאני אומר שלא, קולות ההיתפעלות מתחילים להיתפזר באוויר.. מה לעשות, כזה אני. בנאדם לא מתוכנן. ואני אוהב את זה. יש בזה משהו מסקרן אפילו יותר. ולפני שמדברים על השיחרור עצמו, שבועות בפתח,חג שמח לכולם:)
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: