המקום הזה מוזר לי, מוזר אבל מוכר.  הפך לכבד, כבד ובמקביל לא מעניין, חסר טעם, וכבר לא פיקנטי כמו שאני אוהב, ממש כמו גרף שנמצא במכונת קבועה של ירידת אוויר תמידית כל שהי.. המון לחץ שצברתי במהלך החצי שנה האחרונה כבר התפוגג לו מזמן.. וכבר כמה וכמה חודשים ששורר שקט מוחלט, פה, כי אני כבר בקושי מעדכן, ואצלי בחיים באופן כללי, שקט, שקט ולא כזה של לפני סערה, מין "פאזה" אחרת כזאת שהכרתי מזמן אבל שכחתי כיצד היא מרגישה, אמנם רציתי קצת נחת, אבל זה כבר מעבר, דממת אל-חוט קיצונית מרגיזה כזאת, כמו לשתות מים, ולשתות, ולשתות, ולשתות, ובסוף להקיא את הכל עם הרגשה מגעילה, אתה רווי מהכל, ופתאום אתה מקיא מעצמך את הכל.

"אכלת פלפל? שתה מיץ" משפט שמהדהד לי בראש כבר כמה שבועות, וזה לא שאני אוהב חריף, נהפוכו, אני דווקא דיי סולד ממנו.. הזמנתי ספרדי בבורגר ראנצ' ליד הקאנטרי קלאב בקצרין אתמול, משולש, אבל קציצה אחת נתתי למישהו אחר, הרגשתי שכל הבטן שלי מתהפכת, טוב נו, ככה אני מרגיש בדרך כלל אחרי המבורגר כשאני מגיע סוף סוף לצ'יפס האחרון.. זה מין ייצר מוזר כזה לא להשאיר כלום על הצלחת, רק שהפעם אחרי המבורגר עם שתי קציצות צ'יפס וקולה הרגשתי דוחה אפילו  יותר, בלי קשר לרגשות אשמה על הבשר עצמו, הרגשתי שרצחתי עדר שלם של ממוטות ועכשיו אני פשוט צריך להקיא מעצמי את הכל כדי להרגיש מרוצה, ולא בקטע של קלוריות, אני ממש לא שמן, בקטע של עומס, כבדות, הרגשתי שאני נידבק לכיסא ולא מסוגל לזוז..

סיימתי היום קארטינג בירדן, היה כייף, יש המון תמונות, אני יעלה אותן בהזדמנות, נשרפתי קצת בגב, בכתפיים, אפילו את הנשק מרוב הסבל החזקתי מהידית ולא ב"הצלב" כמו שצריך.. הרגליים שלי בוערות, ואני צריך להסתפר דחוף, אני מרגיש כמו טרול..  בערך כזה..

ואני עייף, רצוץ, מותש, ועכשיו חופש, ארוך.. עד ל23 לחודש. הרבה לנוח(אני מקווה שלא יציקו לי יותר מידי, אפילו לא בכלל), והשלמת פערים.. לפגוש הרבה, לטייל הרבה, להסדיר סוף כל סוף את כל העניין הזה עם האוברדראפט כי הבנק מציק לי עם זה בטרוף, והרכטיסי אשראי שלי גם לא עובדים מישום מה וזה לא שאני במינוס.. מוזר.

הרבה דברים לעשות, אבל הפעם להגיד במעט מידי זמן יהיה סתם תירוץ עלוב מיתוך תעווה.

רעיונות לניצול ימי החופש ייתקבלו בברכה! אני פתוח להצעות.

תמונות:

יש עוד.. בהזדמנות אחרת..

יומטוב.