אין הרבה מה להגיד.

לא קל.

המון עצב, ומתים,

המון דם, וצער, וכאב, 

וזעקה שאומרת וקוראת לדיי,

השמש משאירה עקבות אדומים מידי לפני שהיא בורחת,

בימים האחרונים, ליילות וימים עקובים מידם,

מהולים בכאב וצער מלחמה, ועוד מתים,

וכמו שרשרת, או גלגל שינים אכזרי, עוד, שמתגייס אחריהם.

מכונה משומנת, כך אומרים.

מכונה משומנת,

טומַטְ,

לא נח לרגע,

לא חודל מלקלל,

לא ינום ולא ישן,

שומר ישראל.

שם בהרים שמעל הכפר שלנו
יש שם גן של שושנים
מחר אצא לי השכם בבוקר
עם ציוץ הציפורים
אביא לאהובי משם פרח
משדה האדומים
אדע, אני שלו והוא שלי לעולמים.

ירדתי מההר לכפר שלנו
בשערי שושנים
אך אהובי לא בבית
שקט בין החדרים
שם בנהר שמעל הכפר שלנו
אהובי בלילה לא חזר
מצא לו אהובה אחרת וליבי נשבר.

לא, אלוהים תעשה שיבוא
מחכה ביום ובלילה
לא, אין לי כח שעוד יום יבוא
שושנים עצובות, והוא לא פה.