חלק  מאוד  גדול   מכל  העניין, הוא ההשלמה,

זה החלק השני אחרי ההבנה. .  החלק השלישי

= הצורה בה אנשים מעדיפים להתמודד עם זה

. . . זאת התוצאה. אני? עברתי את ההבנה, אני

חושב. לפחות רוצה להאמין.אני חושב שאני עדיין

" תקוע " איפה  שהו, בין ההשלמה הזאת לצורת

ההתמודדות שלי  עם  העניין. חלק יבינו, ויהנהנו,

חלק ייסקלו אותי באבנים, וחלק.. נו, אותם זה לא

כלכך יעניין.. "אם זה מה שאתה חושב אז שיהיה

זה.. מה הבעיה?"

לא אמרתי שיש בעיה, ואני גם לא מאלה שהולכים אחרי נורמות חברתיות מטופשות.

ואולי זה מה שעושה אותי כלכך אאוט סיידר.. כמו רבים אחרים אני מאמין, מעולם לא

חשבתי שאני לבד בסירה הזו.. תמיד ידעתי שלא, ותמיד היה בי חשק וצורך עז כל שהו,

לקחת איתי כמה שיותר אנשים אבל פחדתי. פחדתי ליטבוע. פחדתי שיטביעו אותי, ביחד

עם כל אותם האנשים הכלכך מדהימים שאני כלכך אוהב, ומתחבר אליהם כלכך טוב.

מתחשק לי אפל מרטיני. אז מה אם זה משקה של כוסיות.

מרטיני טוב, וכשזה בא יחד עם טעם וניחוח של תפוח ירוק,

עם הרבה קרח גרוס מלמעלה, ופלח דק של לימון בצד הכוס, 

זה פשוט כובש.

לילה טוב.