אין הרבה מה לפרט בחלק הזה של הפוסט. פשוט כי אני לא יודע עד כמה זה באמת כדאי.

עדיין חסר. טבעי. מישהו להשלים?

באמת מתבקש.

באמת רלוונטי.

באמת... למרות הכל..

אבל נו, מיילא. הזמן יעשה את שלו.

הזמן טס לי, נוזל לי מבין האצבעות מבלי שארגיש. 

בעוד פחות מחודש אני חותם שלוש שנים בצבא. עברתי המון. ואני חושב שעצם העובדה שעברתי שרות צבאי כלכך מיוחד שלא הרבה עוברים, שבחלקו יכול להיות אפילו חלק במה שקורה כאן עכשיו, למרות שאני דיי בספק, זה מה שנותן כלכך הרבה כוח ואנרגייה להתחיל משהו חדש. השאיפה הזאת לאתגרים סוחפת אותי כל פעם מחדש, לוקחת אותי איתה למקומות חדשים, ניפלאים, חלק יותר וחלק פחות אבל לא זו הנקודה.

הנקודה היא שעברתי המון, ולא מעט פעמים אני אומר לעצמי שאם עברתי את כל זה, והגעתי לאן שהגעתי, מעטים הם הדברים יכולים למנוע ממני להגיע לכל מה שאני רוצה באמת. לכל מה שאני מרגיש שאני צריך ומסוגל להשיג, להפיק מעצמי, לשחרר מעצמי את הרסן של הפחד וליפרוץ קדימה בלי להסס. להגיע שוב הראשון, לפני מפקד הגדוד, לנקודת הסיום של ריצת ה2000, טוב נו, אבל זה לא חכמה. הוא איש מבוגר, אבל עדיין, מג"ד. כוחו במותניו.

עברו עלי ארבע שנים מטורפות. אני לא יודע בכלל מאיפה להתחיל.

כלכך הרבה שינויים.

כלכך הרבה אירועים.

כלכך הרבה אבני דרך.

כלכך הרבה דגלים, מטרות.

דברים שהצבתי לעצמי להתגבר עליהם.

חלק הצלחתי, וחלק, טוב, תמיד כדאי להשאיר כמה למקרה חירום..

על קו המים/ עברי לידר

על קו המים עומד לו האידיוט הזה
הוא עוד מעט יראה, זה עוד מעט יקרה
על קו המים יושב לו האידיוט הזה
עיניים קצת פקוחות, שלא יקרה.

ובינתיים דגים קטנים מחממים אותו
מעצבנים אותו, לטובתו
והידיים תופסות דבר שיש בו טוב
כשהוא פוגש את הרחוב.

הוא לא רואה כשטוב ושכולם שמחים
כשהפנים שלו בשקט נשרפים
הוא עיוור לראות כשמשהו שונה
שהעולם חדש, שהעולם יפה.

על קו המים יושב לו החמוד הזה
הוא לא מודאג עכשיו, ובטח לא יהיה
על קו המים שוכב לו החמוד הזה
מוריד את הבגדים וכלום לא משנה.

הוא לא רואה שטוב...

אז מסתובב הראש ממשקאות קלים
החברים של ההורים שלו לוקחים אותי למסיבה בעיר
ויש שם, כנראה, מספיק סיבות טובות לחשוב שהעולם יפה

שינתי עיצוב שוב. 

וגם שיר..

מקווה שזה מוצא חן,

אני מניח שכל התהפוכות כאן

בסופו של דבר ינוחו על מיי מנוחות.

זאת פשוט שאלה של זמן.. מקווה שתבינו.

לילה טוב.