חלק זה הוא חלק שני, את החלק הראשון ניתן למצוא כאן.

היא:

נכנסתי לפאב של מייק. ניחוח סיגיות ניכר באוויר הדחוס

והאורות החלשים  חידדו את חושיי והשתלבו בהרמוניה

נפלאה  יחד  עם  הליפסטיק  האדום וצלילי נעלי העקב  

המחודדות  שלבשתי  לרגליי באותו הערב, שהיה מיוחד

במינו. התקדמתי  והתישבתי  עם חצאית המיני הקצרה

והשחורה על הבר, שולפת  סיגריה  מקופסאת  הVoge

שקניתי בדיוק לפני יומים, ומדליקה אותה. מדליקה אותה

ושואפת אותה לתוכי."ווקר אחד בבקשה". ברקע שמעתי

את רחשי המשקה נמזגים לתוך כוס  זכוכית קטנה, ואילו

החיוך החל נמרח על פניי.

בצידו השני של הבר ישב לו   בחור שכבש   כובע מוזר  לראשו,

כובע  כשל  בוקר  ערבות,  ובפיו    מונחת  לה  בנחת  סיגרייה,  

הוא   הביט בי,  וחדר לתוכי באין  מפריע. התבוננתי  אליו בחזרה

מבעד  למסך  העשן  שהציף את המקום, עצמתי עיני בכדי לקחת

לגימה קצרה מהמשקה, וכאשר נפקחו עיני הוא כבר לא היה שם.

בחורים   משונים   הם,   והאמת   היא,  שמאז שהאחרון נעלם   מעל    לפני     השטח,

(נו,  מה  שתכנית  אירוח     עושה  לאנשים.)  לאחר לילה   דיי  סוער,   והשאיר   אחריו 

פתק  בו   כתוב "מגיע  לך  יותר ממני",   כבר  אז   הפסקתי  לנסות  ולהבין  מה  באמת

עבר לו בראש  כשכתב את  אותן  המילים. כל  זאת למרות שהיה בהחלט בחור מרשים ,

עם גוף  חסון מסוקס, רחב כתפיים,  בקבוקים  בשיער  שטני  וזיפים  שעיטרו את לחייו

רק  הוסיפו  למראהו  המיוחד.  והוא  גם  ממש  לא ר ע במיטה דרך אגב. אפילו דיי טוב.

אוקיי, ניצחתם, הוא היה נהדר. 

אז  הפסקתי להרהר במעללי בוב, ובעודי   לוקחת לגימה  נוספת מהמשקה

אני  מרגישה  שמשהו  מדגדג  לי  את  האוזן  הימנית . חיוך  הציף  את פניי.

אט אט הסתובבתי, ואותו בחור בעל כובע בוקר  ועניי  שקד  יושב לצידי ומחייך.

"תצטרפי אלי לריקוד? " חייכתי  והנחתי  את  הסיגריה בצד.  הוא  הושיט אלי

את ידו באדיבת, ונענתי לבקשה. לאחר נשיקה  קלה  בגב  ידי  ירדנו אל רחבת

הריקודים  והתחלנו  לזוז  בקצב  ג'אז  רגוע  ושקט.  ידיו הגדולות  עוטפות את

מתניי, ואילו אני אוחזת בכתפיו הרחבות, מלאת תשוקה. נסחפת עם הצלילים,

והוא איתי, מסובב ומרשים אותי בצעדיו הענוגים. משחק איתי כמו שרק הוא יודע. 

הסקסופון סים את תפקידו, ויחד איתו כוחותיי. אט אט פילסתי דרכי

אל הבאר והתיישבתי על   הכיסא.   רגליי  כבר  לא  כשהיו  בעבר.

פעם  יכולתי  לרקוד שעות על גבי  שעות,  במלא  המרץ,  היום? הן

כבר לא  בכושר.  אני  מודה,  אני  כבר לא כמו שהייתי  פעם,  כבר

לא  צעירה  אך  שמץ   החינניות  נותר בי.  הוא התיישב על הכסא

שלידי ואילו אני מרימה קלות את חצאית המיני  ומשלבת  רגליים,

 בעודי אוחזת במשקה ביד אחת, ובסיגריה, או  לפחות במה שנותר

מימנה בידי  השמאלית,  ומחייכת.

תחילה הוא ניסה להציג עצמו,  אך  סימנתי  לו  שיישב  בשקט.

"ששששש....." עדין.  מאוד מתחשב. קמתי מהכיסא, השארתי

לאיש   המשקים   את   שכרו,  והתחלתי  צועדת לכיוון היציאה.

ובעוד ניחוח הסיגריה ורעש העקבים, מישתרבבים להם מאחורי,

אני חוזרת ומשננת לעצמי," עברתי את המבחן הראשון, הפיתוי-

 הובס. 

ומחר, מתחיל יום חדש. "