קצת קיטש.. אני מודה. אני נוטה להיות כזה בשעה שהרגש פה עולה על גדותיו אז.. עמכם הסליחה.  אבל אני באמת מרגיש שמשהו באוויר שונה. משהו חזק, משהו שלא היה פה לפני כן. פרק חדש שמתחילים. כמו פרק הרבה יותר מסקרן ומלא תשוקה. פרק שאפשר לעגון בו,   להקשיב לצליליי מנגינה קוסמת, נוגעת, מרגשת, ולהיסחף איתה לעולמות חדשים.

עולמות בהם עדיין לא ביליתי, מקומות קסומים, מדמיין עצמי מרחף על פני כנפי רוח מתעתעת. ואולי אני משלה את עצמי, אולי הכל פשוט חלום אחד מתוק ממנו אני מסרב להתעורר. ושוב אחכה לצביטה בלב כדי להבין עד כמה אידיוט הייתי כשנתתי לה לעולל בי שמות.  לא אלמד, לא אדע אותך, לא אבין. ואילו את תמשיכי לעשות בי כרצונך, תכוללי בי את כל מה שאת יודעת לעשות, וכלכך טוב. תעיפי אותי בתנודותייך העדינות, כעלה יבש הנידף ברוח. כי הגיע הסתיו. והוא דופק בדלתות הבתים. 

הזמן דוחק, ובלי להרגיש, ריח הלחות, והאבק כבר חונקים את האוויר הקייצי החמים והיבש שהיה פה עד לפני רגע. החולות, הגלים, השמש, והילד הקטן שאוכל ארטיק לימון בעיצומו של שרב, ייעלמו להם פתאום. ומעיל, כפפות, כובע צמר וצעיף.. ויחד איתם, שמיכה לבנה תעטוף את כל הארץ. כי החורף פה, הוא הגיע, האדמה תנוח. ואיתה אני. במיטה, אל מול האח הבוערת.

ביחד, או לחוד, ברור שעדיף ביחד.

 ביחד יותר..

פשוט יותר.  

מחשבות נודדות, רק אליכם. להתמסר, להתמכר, להיות שלכם.

והנה, זה מגיע, כמו מים פחד מחלחל, משתדל, נעלם לרגע.

מחשבות נודדות, מבלי להתכוון. אורות דולקים, בים צבעים, עוטפים אותי.

והנה, זה מגיע, וכמה שאני רוצה, משתדל ובכל זאת בי נוגע.

הנה אני, כמה אמיתי. לחלום, זה אפשרי.

הנה אני, מציאותי. לנסות, זה אפשרי.

הנה אני כמה אמיתי.

מחשבות נודדות רק אליכם, להתמסר, להתמכר, להיות שלכם..

והנה, זה מגיע, ואיך בלי שאני מרגיש, אני לבד, מנעים את כל הרגע.  

לחלום, זה אפשרי.  הנה אני, מציאותי.

לנסות, זה אפשרי. הנה אני.. כמה אמיתי.

לחלום, זה אפשרי. הנה אני, מציאותי.

לנסות, זה אפשרי. הנה אני, כמה אמיתי. 

מחשבות נודדות, רק אליכם.3>