התחדשתי. או יותר נכון, הגעתי מחודש אחרי שווירוס עילעל את כל השבוע האחרון הזה.  

אז אני טוב בלסכם דברים, ואת זה כבר ראינו. אני טוב גם בלמצות תקופות ארוכות.. וכיף להרגיש את זה פתאום.

האמת היא שאני מרגיש שמשהו חסר. אולי יישמע קצת אובדני, אבל אין לי כרגע טעם לחיים.. ולא במובן הסופני של המילה חס וחלילה. אני צריך שמשהו יחזיק אותי. בסיס. אני מרגיש באוויר. מחוסר תכלית. סוג של להיות כבול בלא כלום. סוטר? יכול מאוד להיות שכן.

אפשר להגיד שאני מאושר. כן, אני. סוף כל סוף אני מאושר.  

החצי השני שלי הושלם. החצי שלא ידעתי שאמצא.

ולא, לא מדובר בבן או בבת זוג. עדיין מחפש.

בפוסט האחרון כתבתי..

"..... אני מרגיש שמיציתי את מאת האחוזים מהצבא.. ואני רוצה להאמין שזה הדדי. אני רוצה להאמין שהמערכת הצבאית מסופקת ממה שהקרבתי......."

קיבלתי תשובה, או יותר נכון, האמונה שלי התחזקה ברגע בו קיבלתי את תעודת השחרור שלי ובה כתובה הערכה.. היא אמנם לא מייצגת את דעתם של כל שיבעת המפקדים שעברתי במהלך שלושת השנים הללו.. אבל היא כן משקפת אותי.. משקפת את עצמי.

הערכה בכתב:

יסודי.

בעל תושייה.

בעל כושר חשיבה.

בעל רמה אישית גבוהה.

בעל  כושר  אירגון  וניהול.

ביצע תפקידו לשביעות רצון מפקדיו.

מהווה דוגמא אישית לזולת.

החייל מקצוען (LOL!!! ^.^ ) וחדור מוטיבציה(ROFL!!).

בהתנהגות כתוב כמובן טוב מאוד.. וכתוב גם שקיבלתי את אות השרות המבצעי..(סיכת פזגזית בסלאנג הצבאי) שמוענקת לכל המי ומי ששירת לפחות שנתיים מתוך השרות שלו ביחידה לוחמת כלוחם. למרות שטכל'ס לא הלכתי איתה בכלל.. היו לי מספיק על החולצה גם ככה.

יום השחרור הוא יום גדול.. אפשר להגיד שאני מרגיש חדש במקום כל שהו.

זהו.. תם.. אבל הפעם אותו תם שונה. הפעם התם גם נישלם.