הקטע הבא נכתב פה בעבר, לפני מספר חודשים, שוכתב.
כיביתי את האור בבית, ונבהלתי מהחושך שאני כל כך אוהב.
פחד עמוק כזה, פחד אמיתי, פחד שאפשר להתגבר עליו רק אם מדליקים את האור או מתחילים לשיר שיר אהוב בקולי קולות. היום מצאתי דברים שכתבתי פעם על עצמי, ניתוח עצמי בשקל. והיום זה ממשיך, וממשיך, ולא פוסק לרגע. סגירת מעגל. דבר אחד לא השתנה, שאיפת האנרגיה הזאת מגורמים חיצוניים, אני ריק אבל ברגע שאני שומע או רואה את "זה" , אני פורץ באש יוקדת שוב. כמו ציפור חול, בלתי ניתן להשמדה, אגדתי, ללא מעצורים וללא מכשולים אפילו השקר שאופף את חיי באופן קבוע מתמוגג כאן. מי אני בעצם, מניין העוצמות האלה והאם הן משרתות מטרה כלשהי חוץ מלגלות לי את עצמי. וכן, אני לא מכיר את עצמי, והעובדה הזאת הפכה מזמן ליותר מסתם משפט שחוק של אנשים שמחפשים דרך לבלוט, ואולי אני אחד מהאנשים האלה, האנשים החלולים.
תודה אתגר , תודה על ההגדרה המדוייקת.
כל כך חד, כל כך נכון ואמיתי אבל רק לרגע היחיד הזה , להרגשת ההתרוממות הזאת שכל כך פרטית, כל כך עדינה, שברירית ונדיפה, שכל מחשבה או סטייה, כל אטום של חלקיק מוחי שיפעל בצורה שונה עלול לסיים אותה בצורה דראסטית ולהפוך אותה לזכרון בלתי נתפס. "על מה הוא לעזאזל חשב כשהוא כתב את זה?!!?" אנשים יתהו. הם לא יבינו, ואני לא אבין אותם.
הלוואי ויכולתי להעביר לך את ההרגשה הזאת, זאת שירת הנשמה שהופכת למילים על צג מחשב. פשוט ככה, הגוף שלי לא שותף בזה חוץ מהעניין הפעוט של ההקלדה, מין כוח שהוא לא שלי, ששוכן בתוכי ומשתחרר כשהוא רוצה, זה יכול לקרות באמצע היום , הלילה, הצהריים, עבודה או לימודים. ואילו אני, בסך הכל משרת אותו ככלי עם הפריווילגיה לחיים.. לפעמים.
עוד סוג של הרגשה פרטית בלתי מובנת. היתי נותן הכל כדי לדעת האם אני היחיד שמרגיש כך לפעמים.
לא יכול להסתכל לשם, לא יכול אבל חייב.
ומרגע שזה נחתם, אף אחד כבר לא יוכל להוסיף דבר.
לטוב ולרע.
במקור, היה כאן פוסט שונה לחלוטין. סיפורון קטן, על מציאות ואמת קטנה שלי. חלק שנפל קורבן לדפדפנים שקורסים בסיום כתיבה מענגת, תוך כדי סיפוק הייצר. קצת חבל כי הוא באמת היה מיוחד. ומה שנותר ממנו הם בסך הכל חלקים קטנים אצלי בראש. אולי אשכתב אותו שוב, בהזדמנות. ועד אז, אני בטוח שג'וני ווקר ייסלח לי.
Dire Straits Your Latest Trick
All the late night bargains have been struck
Between the satin beaus and their belles
And prehistoric garbage trucks
Have the city to themselves
Echoes roars dinosaurs
They're all doing the monster mash
And most of the taxis and the whores
Are only taking calls for cash
I don't know how it happened
It all took place so quick
But all I can do is hand it to you
And your latest trick
My door was standing open
Security was laid back and lax
But it was only my heart got broken
You must have had a pass key made out of wax
You played robbery with insolence
And I played the blues in twelve bars down Lover's Lane
And you never did have the inteligence to use
The twelve keys hanging off my chain
I don't know how it happened
It all took place so quick
But all I can do is hand it to you
And your latest trick
Now it's past last call for alcohol
Past recall has been here and gone
The landlord finally paid us all
The satin jazzmen have put away their horns
And we're standing outside of this wonderland
Looking so bereaved and so bereft
Like a Bowery bum when he finally understands
The bottle's empty and there's nothing left
I don't know how it happened
It was faster than the eye could flick
But not all I can do is hand it to you
And your latest trick
Your Latest Trick,
ארטיסט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: