האור כבה. והוא? הולך ולוקח כוס יין, יחד עם בקבוק יין אדום ישן, ומתפרק.

הדבר הכי טוב שיש לו כרגע, החבר הכי טוב. יין אדום באווירה קצת אחרת, באווירה של לבד.

כמו אז, כמו היום. ובעצם, כמו תמיד.

מנגינה שקטה רובצת ברקע, מפזזת, נעים. לגימה אחר לגימה, הכוס מלקקת בעדינות ורוך את שפתותיו.

והוא עוצם את העניים ומתענג על כל רגע. שקט, ורק סקסופון וגיטרה קלאסית מנעימים לו את זמנו יחד עם נר אחד קטן, פמוט עתיק וכוס של יין אדום.

בדידות היא עסק לא זול, למי שתהה, היא יכולה להיות לפעמים אפילו עסק מאוד יקר כשחושבים על זה, אצל אנשים כמוני שקשה להם להתפשר על עוד "יין מהמדף". בציר 98, מספיק ישן, יבש על הלשון, וכוס.. נו, אז אני יודע שהיא לא הכי מתאימה לסוג כזה של יין אבל את הכוס אני לא אלך ואקנה, בערך כמו שלא אלך ואקטוף את ענביי הסוביניון בעצמי. מרחק שנות אור.

ניחוח של פעם, התרפקות. ניזכר בנער שמנסים ללמדו לרכב על אופניים ללא גלגליי עזר ללא כל תועלת.

והאבסורד הגדול.. מתעקשים בשבילו, והוא ניפצע, ומתעקשים בשבילו, והוא נחבל, ושוב, מתעקשים בשבילו.. עד שהוא שובר יד ומתפנה למיון.

ואז לבד, ואז חטיבה, ושוב לבד, ואז תיכון, ולבד, טוב, אולי כבר פחות. מסתבר שהמין הנשי יכול להיות מספיק אינטילגנטי בשביל שהוא יוכל למצוא בו עניין. אז היו לא מעט, התחברתי. מעבר ללדבר על כדורגל ופיתוח גוף עם מתבגר טיפוסי מזוייף, שבאותה תקופה לא עניין אותי בכלל חוץ מלרכוש במייטב כספי מולטי טריינר באלפי שקלים בשביל למצות את הרעיון של הקנייה. ולמי שתוהה.. לא עשיתי איתו כלום. סימנתי עליו את הוי שלי והמשכתי לנקודה אחרת.

מיציתי אותו, כמו שמיציתי הרבה דברים במהלך חיי. כבשתי. כבשתי וכבשתי. וכל הזמן חיפוש אחר שיאים חדשים הביא אותי לתוצאות. לא וויתרתי לעצמי במקומות שידעתי שאני לא צריך, וויתרתי במקומות בהם ידעתי שאין לי טעם להתאמץ בהם כי התועלת והסיפוק באותם תחומים,  לא יהיו לי לנקודות זכות. ולא לנחלתי, לפחות לא במישור היבש, האישי.

מיילא, אז  אחרים ייתגאו, לעזזל. הגאווה שלהם לא מעניינת אותי.

הרצון שלי לעשות דברים כי אני רוצה, כי אני שואף, כי אותי זה מעניין ולא כי אנשים אחרים ידברו על זה אחרכך.

אם לא אהבתי, זה לא היה שווה את המאמץ. ואם אהבתי, הרגשת פסגת העולם לא היססה לרגע והגיע.

היו רגעים ורודים. מלוים בסיפוק עז.

וכמו לכל אדם, היו גם מפולות.

עליהן התרפקתי, והתפרקתי, ונשארתי בודד, עם עצמי,

יחד עם כוס יין אדום, שתמיד היתה שם,

בשבילי.