ניחוח סיגריות אוחז בחוזקה באחד המועדונים ביום חמישי לפנות בוקר. נכנסתי, הדלת הייתה פתוחה לרווחה ורק הכסאות שליד הבאר הראו נוכחות עמוקה. כל ייתר הכסאות היו מונחים על שולחנות העץ העגולים כמצהירים שהנה, נחתם לו עוד יום, או עוד לילה, אם לדייק.. ולמחרת המקום ישאר סגור ובחוץ הציפורים יצייצו, כאילו לא קרה דבר. כאילו כל מה שקרה באותו לילה היה עוד אקט מזדמן אבסורדי ונוגד כל ערך מוסרי או אתי, שהמטרה העיקרית שבו הייתה גילגולי כספים, השתכרות, ובגדול, שאיבה נוספת מן ההנאות הקטנות.

צעדתי מספר צעדים על רצפת עץ עייפה למדיי. כל צעד השמיע חריקה, מחד גיסא לא מבוטלת, מאידך לא משמעותית במיוחד יחד עם מוזיקה שמתנגנת ברקע. שאפתי את האוויר עמוק לתוכי, הרבה וודקה, טחב, סיגריות, וזיעה. המשכתי עוד מספר מה של צעדים וסקסופון התחיל לילל  ייללותיו האחרונות "אל תגיד לי שחיכית לי כל הלילה הזה בשביל לנגן את הנעימה הזאת" שאלתי את עצמי בחיוך רחב. רודי, בחור חדש בעיירה, יפה תואר, רגיש, סימפטי, אינטלקטואל ומשכיל מאוד. הגיע מהעיירה השכנה לאחר שלא מצא שם אהבה מספיק עמוקה מעבר לפיזיות מתמשכת ורכושנות שלא משתמעת לשני פנים. אור זרחני אדום האיר את הבמה הקשתית המוגבהת בקצה השני של המועדון, הוא חייך אלי. למדנו פעם ביחד בתיכון, ולמען האמת, אני לא יודע איך מעולם לא שמתי לב שיש שם משהו שונה מכל שאר הדברים שהכרתי עד כה. תסיסות יחד עם רגישות בשילוב נוגה. וממש כמו יין אדום.. מסתבר, שהשנים הטיבו גם עימו. הנגנים ליטפו וליוו אותו ברקע, תיפוף, קונטרה באס, פסנתר כנף חצוף, והוא, שמנצח על כולם.

התיישבתי על הבאר, במשמרת היה ווילי, בוגר אוניברסיטה שעובד כבארמן לשם השלמת הכנסה, לומד משפטים כבר שנה שלישית. תלתלים ליטפו את צוואו הארוך, בליווי קול עמוק וחרישי. "וויל!" קראתי. "צ'ייסר אחד.." הוא מניד לחיוב ומחייך.  לאחר שתי דקות מגיש לי כוסית צ'ייסר, ולימון בצורת לב על צלוחית בצד ולוחש.. "זה ממנו.." ומצביע על  החמוד שעמד על הבמה, שהספיק להזמין גם הוא כוסית בין קטע לקטע. כמה מקסים מצידו, חשבתי..  וזה בדיוק מה שהייתי צריך אחרי שתפסתי את סטיב עם החבר הכי טוב שלי, ועוד אצלנו בחדר במלון? אבל זה סיפור אחר, אתעמק בו בהזדמנות אחרת. שברתי שם חצי עולם בערך יצאתי בסערה, והגעתי לכאן כדי להרגע.  והוא? פשוט שבה את ליבי.

שתיתי, ואחרי צ'ייסר נוסף, הוא סיים לשיר וניגש אליי.. "היי ג'ון, מזמן לא ראינו את זיו פניך, איך הולך?" חייכתי. לא רציתי להתחיל לשפוך את עצמי בצורה כלכך ראוותנית ומתרפסת על מה שקרה בחדר המלון לפני כשעה- אני לא אוהב להראות כטיפוס בכייני, ונו, אני לפחות מודה בזה, יש לי אגו שלא יכול לתת לעצמו להתרסק יותר מפעם אחת בלילה, ועוד אחרי שתי צ'ייסרים? זה רק הופך את כל האקט התווסתני הזה לקשה יותר. "אתה יודע.... "   עניתי בנינוחות, "העולם סובב על צירו, הקרח באלפים נמס לו לאיטו, אוויר דליל זורם לו בנינוחות משכרת באיים הקריביים, ואנחנו פה.. יושבים על צ'ייסר כדי לרענן את מצב הרוח" הוא חייך. הייתה לי הרגשה שהוא יידע שקרה משהו כי לא הייתה סיבה שאגיע לאותו מועדון, אותו אני פוקד בדרך כלל בשעות משבר.

"דרך אגב, תודה על השיר" אמרתי, וחייכתי חיוך שובב מאוזן לאוזן. "תארתי לעצמי שהוא יימצא חן בעניך, ואין פה אף אחד.. כולם לקראת קיפול. וגם אני.. הייתה הערב הופעה מצויינת, חבל שפספסת!" הוא טוב, אני יודע, הוא בחור מקסים, ורציני, עם ראש על הכתפיים. בעבר הרחוק, לפעמים, אפילו הרגשתי דיי בור בחברתו. הוא יודע המון, יש לו ניסיון דיי עשיר, וגישה, ואופי, נו.. הוא בערך כל מה שיכולתי להרשות לעצמי, ובעודי נאנח בכבדות  הוספתי בקול  "כן, טוב, היה לי ערב לא כלכך פשוט, צרות.. נו, אני בטח לא צריך לספר לך על זה.. אתה מכיר את זה לבטח מקרוב מאוד." הוא הניד לחיוב. מה לעשות, זו הדרך היחידה שיכולתי להרשות לעצמי לרמוז למה שקרה בתקווה שהוא אולי יבין ולא ייגרום לאגו שלי, ולי, לטפטף וליזול כשאווה לוהטת למרגלותיו.

"נו, ומיכאן, לאן אתה הולך?" שאל.  מצד אחד היה נשמע לרגע שהוא שואל מתוך נימוס.. אבל הלב בצורת הלימון, והשיר, וכל מה שמסביב, האווירה, היה שם משהו אחר. משהו שונה. "לאן? בחזרה לדירה..  ואתה?"  שאלתי והורדתי לרגע מבט לעבר הארנק כדי לשלם על השתייה. הוא מילמל משהו, לא הבנתי מה בדיוק אז הרמתי את ראשי בחזרה בעניין, אוחז שטר כסף. לפתע ניצמדו לשפתותיי זוג שפתיים נעימות. ופתאום, כמו נמסתי מיבפנים.  ומבחוץ?  נותרתי קפוא. ליבי בוער, אחוז טראומה, הרגשתי את הלב דופק בי בכל מקום בגוף, הרגשתי איך הורידים מעמיסים את החמצן לכל תא ותא בגופי בהתרגשות מטורפת, סוחפים אותי, מעלים אותי באש יוקדת. בערתי. שניות ספורות של גן עדן אמיתי, וכמו בגופי משתזרים להם עורקי זהב וכסף, בנתיבים של בוץ פשוט, הייתי מיוחד לשבריר של שניה.

פקחתי עניי אחרי שמשב רוח צונן סתר לי בלחי. ופתאום, חלל ריק. כלא היה, יושב לבד, על כסא באר גבוהה, מוכה הלם. נשמתי עמוק, נרגעתי קצת, ופתאום שמעתי פיצוץ עז. רצתי החוצה, ולידי נזרק ראש, הראש שלו, מדמם, ועיניו פקוחות, הוא מחייך, מחייך אליי.  לפתע  ניצב לנגד עניי אקדח, ובנקישה אחת על ההדק, הכל הסתים. הרגשתי מחוסר הכרה וניזרקתי אל הקרקע בעוצמה ענקית ופתאום התעוררתי מלא זיעה.

לפתע זרם מים פילח את פני-

"אתה צעקת" "צעקת כמו מטורף!"

הוא הוסיף ושאל..

"הכל בסדר? אתה מרגיש טוב? אתה לוהט."

ניערתי את ראשי לצדדים.. 

"כן" עניתי. "פשוט חלום.. חלום בלהות.  אני אוהב אותך."

רודי, פשוט קסם של בחור.

לילה טוב, וחלומות פז,

ארטיסט.