פקחתי עניי, ומנגינות נעימות התנגנו באזניי. לבד. הבוקר הראשון בלי.  קמתי מהמיטה יחד עם הרגל מגונה במיוחד. כמו כל בוקר, כשרגלי הימנית נושקת ראשונה לרצפה קרירה. הנייד השמיע צלצול.. הודעה חדשה, " ממריאים בעוד מספר דקות, נשתמע בעוד 12 שעות. נשיקות.... " מתמלא געגועים ונתקף בעצבות שוב, נכנס למקלחת, עוצם עניי ונותן למים חמים לסחוף אותי למקומות אחרים, מנותק מגופי, כמו היינו שני הפכים, כמו היינו מנוגדים, ומרחף, המים מלטפים בחמימות כמו שהם יודעים, ממריצים את מחזור הדם, מחממים, שיערי רטוב, ומשבי רוח קרירים מביאים אליי ניחוח סתוי קסום.

מקפץ החוצה, טיפות מים בודדות רצות מדגדגות במורד גופי משאירות שובל לח וניחוח ניפלא של בוקר. מגבת, מתלבש, מצחצח שיניים. קומקום, וקפה של בוקר. לבד. הקפה הראשון בלעדֶיי ורק מחשבות מלייל אמש תוקפות שוב ושוב. אולי הכל היה משחק בדרך למצוא את האמת? ואולי האמת הזאת היא מציאות איתה צריך להתמודד. התמודדות, סערת רגשות בכוס קפה שעוד לא הספיק להתקרר.

פלאשבקים. הרגשת דה ז'ה וו על כל מני דברים, יושב מול חלון גדול שמשקיף ליער גדול לא פחות. צהוב, כתום, חום, צבעים שמשתנים בהתאם לעונה צבעים של חורף, ורק השמיים כל הזמן כחולים, עמוקים, מסתוריים, משתמשים בהם כדי להגיע למקומות רחוקים, משתמשים.  כלכך צורם לי לפעמים. להשתמש במשהו שלא שייך, בכדי למצות יותר, לחפש, להתרחק ולהתקרב, להתגעגע ולהפגש, ואם רק היית נשארת.

האל עם החיצים פגע, בהמון מקומות, ואם רק היית יודע כמה. ואם רק היית יודעת כמה, אם רק היית.

 מטוס התרסק בג'ונגל, והניצולים היחידים הם הומו וסטרייט.

הסטרייט, מוציא סכין ומתחיל לפלס דרכו למקום מבטחים בעוד ההומו מוציא ליפסטיק ומורח.

אומר הסטרייט להומו:  "מה אתה דפוק? תתחיל לבורח! מה תעשה אם יבוא נמר??

עונה לו ההומו: "ואם יבוא טרזן?"

 חהחה

 חודש טוב שיהיה.

ארטיסט.