משהו קטן וטוב. :)
אוח, אני מרגיש כלכך לא עמוק, ואפילו.. אפילו מעט רדוד. פעם באף פעם. נו, מותר. לא?
מזל-טוב לנו. ואפילו שזאת לא עבודה שנחשבת מי יודע מה..
ביום שני האחרון, היו מבחנים פסיכוטכניים. חמש שעות.
בחלקן מול צג מחשב. עבודה בצוות למשך שעה ומנחה שצופה מהצד.
שאלונים אינ-ספור. כתיבת שני סיפורים על סמך שתי תמונות.
ומבחן תפיסה צורנית לקינוח.
עברתי.
מאושר?
שוב?
ייתכן?
תודה לכל מי שהיה שם בשבילי.
חג אורים שמח =)
ארטיסט.
מרגיש אחר/סינרגיה.
לא, זה לא עובד,
זה יתנפץ לכם בסוף בפנים,
אני לא רוצה אבל מוצא
ת'מציאות שבשגרת החיים.
תמיד ניסיתי, אבל טעיתי,
לעשות מה שכולם מכתיבים,
אולי הזמן יעצור וזה כבר לא יחזור
בסוף הדרך עוד אמצא פתרון.
אני לא יכול, נוטה ליפול,
זה מחייב אותי ושוב שובר אותי
אולי עכשיו אהיה לבד,
אולי עכשיו קצת טוב לבד
שוב מרגיש אחר, כבר לא מוצא מקום
כלום לא מסתדר, שוקע בחלום
איך אצא מזה, איך להבין הכל
בטוח אנסה, וכמו תמיד...
סתם, עובר הזמן,
ולא מצליח לרפא ת'פצעים.
זה מתחזק, שוב משתתק,
מחייך אבל בוכה מבפנים.
אתם רואים בי, אבל שותקים כי
קל יותר שוב להפנות מבטים,
אני לא אהיה זכרון ואעלם בהמון,
זה סוף הדרך וכבר אין פתרון.
הכל אפור, רוצה לסגור,
כי המצב הזה הוא משגע
ואולי עכשיו אלך לישון
אולי עכשיו אהיה ראשון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: