וכמו חילזון שפוחד מפני טיפותיו הראשונות והמאובקות של הגשם הראשון, גם למילים קשה לצאת בשעה שמשהו מציק.  החלל, האוויר משתנה, האוויר האווילי נישטף בשעת אחר צהריים מוקדמת במטר של ברד עגלגל ועדין, שמכה בי בחוזקה ללא שמץ רחמים, וזה כואב. כואב כמו ההחלטות הכי מוזרות שאנשים לוקחים לגבי כל מני דברים שקורים במהלך שגרת חיים מטורפת. והיא מטורפת.

גולש בין מדרכה למדרכה, מחוייך, מלא אושר, עם ברק בעניים וחיוך מאוזן לאוזן, מזמן לא הרגשתי כך. מקפץ לי בין ובתוך שלוליות, מאושר. מאושר ועוזר, ומנחה, ומפרגן, ומתבדח, וכלכך הרבה דברים טובים שעושה מזג האוויר, החורף, גנרל חורף שהגיע במפתיע. ולא הייתי מוכן. היום הזה התחיל בעייפות ונגמר בעודף אנרגייה לא מוסברת. 

מחליק בין מדרכות על גבי כתמי שמן יבשים  שנרטבו והפכו טריים בחזרה בעקבות הגשם. גשם. חזרתי סחוט לדירה החמה והקטנה. סוף שבוע שקט. אבא נסע לסוף שבוע בים המלח עם בת זוגתו, וזה הזמן לפינוק עצמי, להקדיש לעצמי מעט מהזמן הכה יקר שביזבזתי על אנשים אחרים בלב שלם לאחרונה. והוא בהחלט היה שווה את זה, כל רגע ורגע, ואני מודה לך על הכל. על הסלחנות. על האוזן הקשבת, על כל האומץ הזה שיש בך כשאתה ממשיך ונשאר שם למרות מלחמת החורמה העצמית שהטחתי בך לאחרונה.

 שקט, רגוע, אני.. מקלדת, מסך, כוס יין אדומה, ובקבוק חדש. בקבוק חדש ואולי יחד איתו גם התחלה חדשה. התחלה חדשה והתקדמות לעתיד טוב יותר, מעסיק יותר, פחות רווי, ויותר ממצא.

 שינוי, משהו כאן אחר, אני אחר, פתאום עסוק בכל דבר אחר פרט לדברים החשובים באמת. פתאום, העבודה הופכת להיות בסך הכל האמצעי, ולא המטרה. בעבר האמנתי שעצם העבודה הזאת, תהווה למטרה בפני עצמה. אבל העבודה היא רק הכלי. כלי שמשרת את האינטרס וגורם לאדם לשחיקה עצמית, ולפעמים אפילו להרס. הרס של מעגלים אחרים שמוזנחים באל כורכם. מחוסר ברירה.

 |ויאמר אלוהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ויעש אלוהים את הרקיע ויבדיל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל הרקיע, ויהי כן."  

לילה טוב, גשום, חמים, ואליטיסטי משהו.

ארטיסט.