רציתי, ואכתוב. ואולי הגיע הזמן להתפשט קצת, אולי לא נתתי מספיק. מצחיק איך זה שברגע אחד קטן אתה חושב על משהו שעשית, משהו שלא היה בסדר. ואז אתה תוהה איך יכולתי לגרום לדברים להראות טובים יותר, נעימים יותר, פחות חדים וצורמים לגוף, ומעבר לגוף, לאותה יישות פנימית שמתגוררת בפנים ומתבוננת החוצה.

כזאת שאחרים מתבוננים דרכה בדיוק לכיוון השני, לתוכך.

ומה רואים? מה הם רואים. 

אותך. 

איכות נמדדת במספר פרמטרים. (ברור שבעוד הרבה מאילו שאציג כאן כרגע, אבל אלה מהטובים שחשבתי לציין) טקסט טוב הוא טקסט ישיר, ולא עשיר בהכרח.(ותודה לך על התיקון. שמתי לב.  תהיתי אם כותבים אותה להיפך.) שלא הולך סחור סחור, אך עם מעט מרטיני תפוחים וחוש הומור בריא. ציניות ודימויים. בטעם כמובן.. (רצוי פינה קולדה, או אייריש עם קוביית קרח. אם אפשר יין אדום, מה טוב.) חיוּת. (כמו להישאב לתוכו, ולהיות בו, לנשום אותו ברגע שזה קורה.)

במישור המציאותי יותר אני חושב שמעט מעדתי.

לפעמים להוציא את מה שיש לך לתוך מקום כזה,

לפעמים זה הרבה יותר קשה מאשר לכתוב סתם איזושהי

אגדה

או

סיפור מופרח..

כזה שעלה לי לראש ברגע מלא השראה.

השינוי שעברה הגישה שלי הוא שינוי עצום. מרעיון שהתיימר להיות לבלוג אליטיסטי לגמריי, סיפורי ודמיוני לחלוטין ללא כל קשר כזה או אחר למציאות, המקום הזה הפך בין רגע למקום של השתפכות, ואף נגע מעט בסבל, ייסורים. לא מעט כאב ניגר מיתוכו. החודשים עשו את שלהם ומבלוג ברור חיי נושם חָלַק (כמעט כמוני) וכשר למהדרין(לא בדיוק כמוני), הוא הפך להיות מקום אופף הגנות.

ההתחמשות הזאת לא הייתה ראוותנית מבחינתי.

הייתי עוור,

וצעדתי בעלטה מוחלטת.

תעלתי את הפחדים שלי למקומות שונים ומשונים בעוד ליבי בונה סביבו ומצפה עצמו חומת מתכת בתוספת עופרת ייצוקה, שכל אשר תפקידה היה הוא למנוע. למנוע מדברים לגלוש החוצה.

(וחלילה לא כדי להגן מפני גורם זר שייפלוש. והריי שהמקום האישי הזה, היומן המאוד אישי הזה פרוץ לכל.) 

לבל תחשף לה ליבה מלאת הוד והדר שלא שייכת לאיש. פרט מלעצמה.

התקלפות.

שנה. שנה בדיוק מאז התחלתי את המסע הקשה הזה.

צועד פה בראי שמשקף לי את עצמי. לפעמים ביחד. לפעמים לבד. 

שנה מלאה, מהולה.

למראית עין, כאילו לא קרה כאן כלום.

הכל כלכך יפה, ומעוצב בטוב טעם.

כלכך מושלם. וכלכך זורח, רגיש, אישי, עשיר, ונוגה..

כלכך אני, אבל כלכך לא מה שאני.

כלכך עמוס, כלכך מלא ומהול אבל כל-כך רייק.

רציתי, ואכתוב.

ואולי הגיע הזמן להתפשט קצת, אולי לא נתתי מספיק.

 ואולי, אולי נתתי יותר מידי.

לא יצא מובן במיוחד, אני יודע.:\ אבל אולי, סיכום שכזה.