חוף ירושלים, תל-אביב, ינואר 2007.

תהיות, וחוזר, ותוהה, ושוב תוהה וחוזר ותוהה, וככה זה.. כשיש יותר מידי זמן פנוי - לא מנוצל, שאי אפשר לנצל (אבסורד הא?!) אלא בלהריץ מיני תסריטים בראש. תסריטים של "מה היה אם" או "איך הייתי אלמלא" או.. אולי "מה הייתי עושה לוּ".

וכשהמח עובד והמחשבה מטרטרת בראש, וקודחת, והכל מסביב מסתחרר ומסתובב, פתאום אתה תוהה עד כמה מכירים אותך..

ומעבר לכך, תוהה, עד כמה אתה מכיר את עצמך?

וכך היה.

תהיות.

"מי אני בעצם?

מהו המקום הזה?

מניין העוצמות האלה?

והאם הן משרתות מטרה כלשהי חוץ מלגלות לי את עצמי?"

"כן, אני לא מכיר את עצמי-

והעובדה הזאת הפכה מזמן ליותר מסתם משפט שחוק של אנשים שמחפשים דרך לבלוט.

ואולי אני אחד מהאנשים האלה,

האנשים החלולים. 

תודה אתגר.

תודה על ההגדרה המדוייקת."