וזה לא שיש לי מאיפה להוריד.

פשוט אין לי תיאבון.

לא.

זה לא זמן טוב.

ייקח לי עוד קצת זמן להבין.

ייקח לי עוד קצת זמן לארוז.

ייקח לי עוד קצת זמן לאסוף את חפציי, לנסות לאתר עוד קצת אומץ.

אני טובע.

או שאולי כבר טבעתי.

טבעתי ועכשיו אני צף, איי שם, וחיות מים  מהן אמרת לי אתמול בערב שאתה כל-כך מפחד-

הן נושאות את הגוף הזה על גבן החלקלק.

הן נושאות אותי.

ואתה... ספק מביט בי מרחוק.

ספק מביט בכלל.

אני שוכב על המיטה שלך, ואתה שוכב לידי, על הצד, ראשך נתמך בכף ידך, שנתמכת במרפק, שנתמך במזרן הרך.

מסתכל בי.

אתה יודע, חשבתי לתומי..  

אומרים שכשמסתכלים לבן-אדם בעניים, עמוק, אפשר לראות אותו מבפנים. 

"העניים שלך עצובות"

אמרת.

ואולי..

אולי כי עצוב.

פורים.

והדמעות זולגות מעצמן.

אני או...

לא.

אני לא מסוגל.