המון דברים אין..

זמן

כוח

אוויר

חשק

תאבון

עצבים

סבלנות

סובלנות-(ויש הבדל.)

ואני לא רוצה להישמע נואש.. או, מדוכא.. אני ממש לא.

טוב לי, ואני שמח, ומחייך, ומתולתל, ומשתולל, ומטייל... בטרוף, ו... שזוף (!) 

אבל אני מרגיש חסר כל תוכן. מבפנים.  בלילה מאוחר. פתאום מגיע שלב בו אתה עושה עם עצמך חשבון נפש.

חשבון נפש, הו.. כמה עמוק. כמה בוגר.

אז עבדתי.. אוקיי.. נו, ומה עוד? ביקרתי, והייתי שם, ושם, ואצלו, אצלהם, ואצלה, ובעיקר בזבזתי את הזמן.

בין אם לחיוב, ובין אם לא.. חשבון נפש.

לאן התקדמתי היום? חוץ מהשכר היומי המצטבר.

כמה בזבזתי היום? חוץ מנסיעות כי עליהם אני לא משלם.

תחרות מול הזמן שמנצח כל פעם מחדש, מערכה אחר מערכה, מתקדם בצעדי ענק ואיכשהו תמיד מצליח לנצח את כולנו.

אין כאן עומק.

אין כאן MODE.

אין כאן שמחה כשהייתה בעבר.

לשנות.. הרמוניה, חיוכים, ניתוקים, היעלמויות, שקיעות, זריחות, וכמו רוטינה, כמו מכונה גרמנית משומנת הכל חוזר על עצמו.

וזה צורם לי. באוזן, והיא.. הו, כלכך רגישה.

לילה טוב.